גל-עד זה, פרי יצירתו של האמן חמי גל, בא לציין את מקומה של נהריה בתולדות המאבק בשלטון המנדט הבריטי.
יותר משבע ספינות מעפילים הצליחו לפרוץ את המצור הבריטי ולהטיל עוגן בחוף נהריה. אחת מהן "עליה" התנפצה אל סלעי החוף והנותר ממנה יהפוך ללבו של גל-עד זה.
באותם ימים היתה נהריה ישוב קטן ומיוחד שמנה כמה מאות תושבים. רובם פליטי המשטר הנאצי בגרמניה. גל-עד זה הנו מחווה לנהריה ליובלה ואות הוקרה לותיקיה על אומץ לבם ועוז רוחם בהושיטם יד אחים לפליטי הספינות. אות תודה והערכה לותיקי העיר שנתנו מקלט ומחסה לאחיהם והביאום לחוף מבטחים על אף המצור הבריטי המאיים. האמן חמי גל עצמו, אשר נמנה על המעפילים שזכו "להכנסת האורחים" הבריטית בבית המעצר, הנו תושב נהריה מאז 1943 והיה בין אלה שלקחו חלק פעיל בהמשך מפעל ההעפלה.
1939 - הספר הלבן ממשלת המנדט הבריטי החליטה להגביל את העליה היהודית לא"י. פירוש הדבר היה קץ ההתישבות היהודית וקץ החלום למדינה יהודית. הסוכנות היהודית החליטה שהעליה חייבת להמשך בכל תנאי וכך נפרצה הדרך לעליה ב' ומאבק במלוא התנופה לפריצת המצור הבריטי. ספינות רעועות עמוסות אדם בתנאים תת-אנושיים טולטלו חודשים על גלי הים הסוערים בנסותן לחמוק מעיני המשמר הבריטי ולהגיע לחופי הארץ המובטחת בחסותם של לילות אפלים.
"לחיי הספינות שבדרך" נהריה קמה ביוזמה פרטית של פרטים ללא כל עזרה מקופת הציבור ובניגוד לעקרונות המקובלים על המוסדות ההתישבות של שנות השלושים. משום כך לא נרשמה נהריה על מפת היישובים העבריים.
במוסדות הרשמיים נהריה לא היתה קיימת במשך עשר שנים. ביוזמה פרטית, קבוצה מתושבי נהריה לקחה על עצמה להקים גל-עד על חוף נהריה במקום שרוב ספינות המעפילים הטילו עוגן, כדי להזכיר גבורת ותיקי המקום והגשר לחרות דורות העתיד.