ברוריה לוצ'יה רוטמן ז"ל

קורות חיים

ברוריה, בת אהרון ורוזה סגל, נולדה בכ"ה בתשרי תרצ"ג, (25.10.1932), בפודיליאיה, רומניה. בת למשפחת סוחרים, אחות לישראל, ז'יטה ושאול. בגיל שש עברה עם משפחתה לעיר יאסי.

בגיל צעיר הצטרפה ברוריה לתנועת הנוער "דרור הבונים", ובמסגרתה עלתה לארץ בגיל 15 ביחד עם קבוצת בנות גילה, ללא ההורים. העולות נשלחו ע"י הבריטים לכלא בקפריסין, והגיעו לארץ רק ב- 1948. בנות הקבוצה ספגו ערכים של שיתוף פעולה ועזרה הדדית, שליוו אותן בדרכן: בהכשרה בקיבוץ רמת הכובש, שם נטלה ברוריה חלק בהעברת פגזים בתעלות במלחמת העצמאות, ובהמשך בהקמת קיבוץ מלכיה.

בשנת 1952 עזבה ברוריה את הקיבוץ ועברה לנהריה, לשם הגיעו הוריה שעלו גם הם לארץ. כשנתיים מאוחר יותר נישאה לפישל רוטמן. ברוריה עבדה כגננת במעון של נעמ"ת ולאחר מכן פתחה פנסיון,"בית רוטמן", וניהלה אותו. היא קשרה קשר חם ולבבי עם אורחים מכל העולם. הרבה לקוחות הפכו לחברים, כמעט בני משפחה.

ברוריה תמיד הייתה מוכנה לתרום, לייעץ ולפשר בין אנשים. ידעה להגיע ללבו של כל אחד עם חיוך. בחורף, כשהיה לה יותר פנאי, התפנתה לתחביביה: עבודות יד לתפארת, כדים וכלים מחרס מצופים צדפים, וטיפוח גן נוי. ברוריה, אם לשתי בנות: גילה ומירה, הייתה הלב והמנוע של המשפחה. היא הורישה לבנותיה את אהבת הזולת, ואת הצורך והרצון לתרום לחברה.

ביום שלישי ז' באדר ב' תשמ"ט (14.03.1989) שהתה ברוריה לבדה בבית, כשמחבל פרץ לביתה בשעת צהריים. המחבל הלם בראשה עם פטיש, וגרר את גופתה לאמבטיה. כעבור מספר שעות חזר בעלה הביתה, ומצא אותה מוטלת ללא רוח חיים.

ברוריה הייתה בת 56 במותה. הותירה בעל, שתי בנות ונכדים, אב, שני אחים ואחות. הובאה למנוחות בבית העלמין בנהריה.