כמה זה קשה לדבר
על מישהו שאיננו?
כמה זה כואב
לחשוב על מישהו
כשהוא לא ביננו?
כמה זה שורף
שהאדם שאיננו
היה חלק ממך,
היה אח שלך?
איך אפשר לדבר עליו
בזמן עבר,
וכל כך הרבה זמן כבר עבר?
לפעמים אני רואה אנשים מהשכונה,
אנשים שלמדו איתך, אנשים שהכרת
בני שכבת גילך,
ועובר בי הרהור,
אתה היית צריך להיות עכשיו
בגיל הזה, עם שיער מאפיר,
עם קמט או שניים שיקשטו
את פרצופך,
עם אותם עיניים גדולות ושחורות
שאני זוכרת כל כך טוב.
אם רק לא היית שם כשזה קרה,
אם רק היית מנסה להיות קצת
פחות גבור,
אולי לא הייתי צריכה לדמיין
אותך מבוגר,
אלא הייתי יושבת ומדברת איתך,
מחזיקה לך את היד.
הכל קשה יותר מאז שאתה
לא נמצא,
אפילו את הילדים שלי
אתה לא מכיר,
ואני בטוחה שהם כל כך היו
אוהבים את הדוד שלהם, רמי.
איך אפשר לתאר
כאב של שכול?
כמה זה קשה
לדבר על הכל?
איך אפשר לדבר עליך בזמן עבר
וכל כך הרבה זמן כבר עבר?
אחותו חנה חג'ג'