ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון
וביום הראשון קמו חלוצים, חלמו והגשימו,
בנו והגשימו, בדם, זיעה ודמעות
מולדת וארץ, טובה יותר, יפה, חופשייה,
שלנו, עבורנו, עבור ילדינו.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני
והחלוצים בגרו, הקימו משפחה לתפארת
המשיכו לגדל, לחנך, להנחיל
אידיאלים, ערכים, אמונה באדם
ללא הבדל דת ומין, כבוד לאדם באשר הוא.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי
ואז התחילה ההפיכה בארץ, אינתיפדה,
וגדעה בבת אחת את הענף המרכזי במשפחה,
אשה, רעייה, אמא, חברה, מחנכת,
ולא עזרו האידיאליים
ולא עזרו הדמעות
ושוב חזרנו אחורה 50 שנה
כשיהודי נרדף ונרצח בשל דתו בלבד.
ויהי ערב ויהי בוקר שנה חמישית.
והכאב עמום, והפצע עוד פתוח
ולמשמע החדשות יום יום, הלב מחמיץ,
ואנו כואבים את כאב ההצטרפות של משפחות לשכול
ושואלים עד אנה, עד מתי?
... הלוואי ויום חדש יאיר, ושוב תקווה, ואידיאל
כמו החלוצים ההם
נוכל לשוב ולהנחיל לדור חדש ורענן
באהבה לך אמא.