שלומי שוקי מנסורה ז"ל

אלבום תמונות

סיפור המוסך והאירוע

במוסך הקרונות של רכבת ישראל בחיפה, סמוך לתחנת הרכבת המרכזית, עובדים דרך קבע כ-50 עובדים, העוסקים בשגרת אחזקה לקרונועים ולקרונות נוסעים. הקרונות והקרונועים מגיעים מידי מספר ימים למוסך על מנת להבטיח את תקינות וכשירות מערכותיהם, זאת במטרה להבטיח נסיעה נעימה ובטוחה לציבור הנוסעים.
במוסך הקרונות פועלות שלוש מחלקות: מחלקת חשמל, מיזוג ואלקטרוניקה לקרונועים. מחלקת מכונאות קרונועים. מחלקת קרונות. מחלקת הקרונועים עוסקת באחזקת צי של 48 קרונועים. מחלקת הקרונות עוסקת באחזקת 5 מערכי גרור קטר, 4 מערכי מודו ו-29 מערכי דו קומתי (בשיתוף מוסך לוד).

בבוקרו של יום ראשון כ' בתמוז תשס"ו, 16 ביולי 2006, ארבעה ימים לאחר תחילת מלחמת לבנון השנייה, הגיעו עובדי המוסך המסורים, כרגיל, למקום העבודה, מתוך מטרה לשרת את ציבור נוסעי רכבת ישראל ובכדי לאפשר שגרה גם בימי מלחמה. העובדים הונחו מפורשות שבעת אזעקה עליהם להגיע במהירות למרחב המוגן.
בשעה 09:05 הדהדו התפוצצויות ברחבי מפרץ חיפה. ההתפוצצויות לא השאירו ספק בלב איש לגבי כוונותיו של ארגון הרשע מלבנון, החיזבאללה, לפגוע באוכלוסיה האזרחית. לא תמיד נשמעה אזעקה אולם העובדים חשו למרחב המוגן כפי שהונחו. הדי ההתפוצצויות קרבו, ולפתע זעזע את המוסך רעש פיצוץ אדיר מלווה בלהבות - טיל 220 מ"מ סורי פגע וחדר את גג מוסך הקרונות, כשהוא שוטף את כל האזור בגל הדף אדיר. הטיל הקטלני הכיל אלפי כדוריות ברזל, שהתעופפו בכל רחבי המוסך וזרעו הרג, הרס וחורבן.
כל מי ששהה בתחום פגיעת הכדוריות נפגע. גג המוסך עלה בלהבות וזעקות הנפגעים עלו מכל עבר. מי שיכול היה להגיש עזרה הגיע מיד למקום. לצד המחזות הנוראים נראו גם מחזות של אחווה ורעות, כאשר כל נפגע זכה לטיפול מסור ולעיתים מציל חיים של חבריו.
בדקות הראשונות לא היה ברור גודל האסון. עם זרימת כוחות ההצלה למקום התברר הנורא מכל - שמונה מחברינו בני משפחת הרכבת לא יגיעו עוד למוסך.
עובדים שנפצעו פונו ע"י כוחות ההצלה מהמקום לבתי חולים, חמישה מהם במצב קשה. חלק הגיעו לחדרי הטראומה וחלק ישירות לחדרי הניתוח.
דבר האסון התפשט במהירות ומיד הגיעו למקום צוותים של רשתות התקשורת. למקום הגיעו גם בני משפחה של הנפגעים, כשהם מחפשים אחר יקיריהם בדאגה.
עובדי המתחם ההמומים והכואבים הונחו לחזור לבתיהם, אולם רבים בחרו לסייע למשפחות חבריהם - מי בבתי האבלים, ומי בסיוע לבני המשפחות וחבריהם בבתי החולים.
האסון הכבד עורר שאלות ותהיות, אך בעיקר אבל וכאב, כאב שילווה את הנותרים כל ימי חייהם.
אולם ידענו שאנו חייבים להמשיך. הכוח והרצון להמשיך הלאה נובעים ממחויבות לנופלים, דרכם, פועלים והמטרה אותה שירתו.
למרות הכאב וצער האובדן המשכנו, בני משפחת הרכבת, במתן שירות לנוסעים, בד בבד עם התמיכה במשפחות שנפגעו. הפעילות הועתקה תוך יומיים למוסך לוד, וכאיש אחד התגייסו העובדים להמשך מתן שירות לציבור הנוסעים. עובדים כואבים ודואגים למשפחותיהם התגייסו להמשך המערכה, המערכה על קיום עם ישראל.

ישראל לוסטיגמן
מנהל מחלקת קרונועים