הצלחתה של חטיבת "ברק" במבצע של"ג קשורה לחודשים רבים של הכנות, תרגולים, תדריכים, צבירת ניסיון קרבי-מבצעי בפעולות בט"ש בדרום-לבנון וגיבוש המשמעת, המוראל, וגאות היחידה. המח"ט יוסי מלמד היה מפקד בתקופת ההכנות והאימונים אך בטרם פרץ הקרב החליפו מאיר דגן בתפקיד. חטיבה 7 עסקה בתקופה זו בקליטת טנקי מרכבה סימן 2, ועל כן נשאה חטיבה 188 בעול הפעילות המבצעית והבט"ש וזכתה על כן לניסיון קרבי-מבצעי רב בכל הרמות של החיילים והמפקדים.
היערכות החטיבה למבצע של"ג
דף קרב שפירסם מח"ט, אל"מ מאיר דגן החדיר מוטיבציה רבה בקרב חיילי החטיבה: "מפקדים, חיילים, אנשי משפחות החטיבה! עומדים אנו לצאת למבצע על מנת להבטיח שלום אזרחי מדינת ישראל…החטיבה הוכיחה דבקות במשימה בכל אשר עשתה…רמת המוכנות שלנו גבוהה ורוח האנשים רמה. עמנו יוצאים אחים לנשק, חיילי "גולני", הנדסה, תותחנים. מכירים אנו אותם, שותפים היו איתנו באימונים, בשגרה ובבט"ש, ובטוחני שיחד נעשה המשימה על הצד הטוב ביותר. נבצע בהשקט ובבטחה: נבטח בצור ישראל!"
ברוח זו אסף המח"ט את חיילי החטיבה וסיפר להם על מטרות המבצע ועל הצפוי להם. ברמה הטקטית בשלב הראשון הוצב היעד "להרחיק את אש הקטיושות של המחבלים מגבול הצפון".
החטיבה נכנסה למלחמה בתנאי פתיחה טובים יחסית, ההכנה ללחימה נמשכה זמן רב מבחינה מבצעית-ארגונית, והן מבחינה פסיכולוגית. השטח נלמד היטב על פניו, נותחו בעיות קרב צפויות, על רקע התהליך המדיני שהשתנה ללא הרף הוכנה החטיבה לאופציות צבאיות שונות ומגוונות.
שיתוף פעולה מלא ניתן היה להרגיש בין חטיבת "גולני" וחטיבת "ברק". אימונים רבים ורחבים יצרה הכרות מעמיקה בין החטיבות ותחושה של צוות-קרב משולב. גדוד "גולני"- 12 הועבר תחת פיקוד מח"ט 188 וגדוד "סער"- 74 הועבר תחת פיקוד חטיבת "גולני".
בבוקר ה- 82\6\6 חצתה חטיבה 188 את גבול הצפון באזור מטולה, והחלה מתקדמת צפונה בגזרה המרכזית, על ציר המוביל דרך טייבה, דיר-סיריאן ומשם לגשר עקיה שעל נהר הליטאני. הכוח נע ב"שדרות-מסע", בטור בלתי ממונע ארוך, ב"סדר תנועה" שני גדודי החטיבה וגדוד גולני. נוספו לכך כוחות הנדסה ודחפורים שהשתלבו בשדרה החטיבתית. ציר ההתקדמות התפתל על רכס תלול מדרום לנהר הליטאני, בשטח סלעי מעובד בחלקו, בתנאים טופוגרפיים קשים ביותר.
לקראת חציית ג'סר עקיה, תפסה פלוגת הטנקים המובילה של גדוד 53 עמדות שולטות, על מנת לחפות על הכוחות החוצים את הגשר, גדוד 71 בפיקוד אייל בן-ראובן, נטל את ההובלה. הוא ואנשיו התכוננו לרגע זה, במשך חודשים רבים.
לאחר ירידה איטית ומותחת-עצבים לגשר עקיה, חצתה פלוגת החוד של סרן תובל (תולי) גבירצמן את הגשר ואחריה נעו בהדרגה היתר. לוחמיו של תולי נתקלו באש מחבלים בכניסה לכפר חרוץ.
"…נתתי הוראה להתקדם במהירות תוך ירי לצדדים. מכמה מקומות (בכפר חרוץ) נפתחה לעברנו אש. תחילה נק"ל (נשק קל) ומקלעים ואח"כ פצצות אר.פי.ג'י. אנו מתקשים באיתור מקורות הירי ומגלים חיש מהר את מגבלות הלחימה בשטח בנוי…" מספר מג"ד 71 אייל בן-ראובן. לראשונה נתקלים הלוחמים הצעירים של חטיבה 188 באילוצי הלחימה בשטח הררי, בנוי המאוכלס באזרחים לבנוניים רבים. דרושה כאן מידה רבה של אחריות, קור-רוח, מהירות תגובה, משמעת עצמית ו"מוסר לחימה" ברור וחד-משמעי.