אלבום תמונות
שלום,
שמי אלי ציצו.
היה לי הכבוד להיותא חד החברים הכי טובים של איתן.
היינו שלישייה, אלזרי, איתן ואני - חברים הכי טובים שיש.
ביחד בבוקר בביה"ס, ביחד בצהריים, וגם בערב בשכונה.
איתן היה בחור עם חוש הומור לא קטן ונותרו לי ממנו הרבה חוויות, לא אוכל לרשום את כולן, משתי סיבות:
א. לא יספיק הספר,
ב. אלה צחוקים שאי אפשר לתאר במילים, "צחוק של הרגע" כמו שאומרים.
אני ארשום קמצוץ קטן מכל החוויות שהיו לי איתו.
1. איתן ואני הלכנו ביחד לצווי גיוס אחד ושניים לחיפה, בצו הראשון היכרנו חברים מעכו, ובזמן שחיכינו היתה שם טלוויזיה והיתה התוכנית "פרפר נחמד". איתן התחיל לשיר את השיר של פרפר נחמד ואני אחריו, ואחרינו הצטרפו עוד כ-25-20 נערים שישבו שם. הפרנו את השקט הכללי בכל הבניין, אחד המפקדים טען שהוא ראה אותנו מתחילם עם זה, עכשיו בשביל להרגיע את כל הרעש והציחקוקים שהלכו שם העיף אותנו החוצה ואחרי עשרים דקות החזיר אותנו בחזרה. אנחנו לרגע לא הפסקנו לצחוק, כשחזרנו לשם החלטנו שלא נוציא מילה, החברים שם היו בשקט כשראו אותנו התחילו עם הרעש והציחקוקים שוב, הפקד עלה שוב ניגש ישר אליתן שלא הוציא מלה. ביקש ממנו להרגיע את כולם, איתן קם מהספסל הרים ידיים וכולם שתקו. אני חייב לציין שתמיד היה לאיתן כושר מנהיגות והתנהגות של מנהיג.
בצו השני כשהלכתי איתו עשינו מבחן של 3 שעות, לכל אחד במבחן שולחן משלו, והיו שם כ-30 נערים ונערות. ישבתי בהפרדה של כשני שולחנות מאיתן. עמדו על הראש שלנו 3 מפקדות שדאגו שלא תהיינה העתקות. באמצע המבחן אני שומע: פססס, פססס... אני מסתכל הצידה ורואה את איתן עושה לי תנועות מוזרות, ישר הבנתי שאלו הם התנועות שעושים בביסבול עם הנגיעות באף ובאוזן. פרגנתי לו ועשינו זאת כאילו הוא שואל שאלה ואני עונה. אחת המפקדות ראתה אותנו עושים זאת, נתנה צעקה ואמרה: "אתם שם, בשקט". איתן קם אליה ואמר: "מה את רוצה, אנחנו אפילו לא מדברים", כל מי שהיה בכיתה, אפילו המפקדות, נפלו מצחוק, הייתם צריכים לראות איך 30 נערים ונערות לא מפסיקים לצחוק במשך 5 דקות.
2. היינו בטיול באילת. דרך המפעלים שעברנו בהם, היה במלון איזה סדרן הודי שאיתן אהב לחקות אותו. באחד הימים הלכנו לדיסקוטק "גני שולמית" השתכרנו שם "בלי חשבון". אני קונה לו, הוא קונה לי, עד 4 לפנות בוקר השתוללנו ורקדנו שם.
מגיעים למלון ב-4 לפנות בוקר והחלטנו שאנחנו מורידים בגדים ונכנסים ערומים לבריכה. וכך היה. הורדנו את הבגדים ורצנו ערומים, תוך כדי ריצה עשינו רעש. קפצנו ישר לבריכה, שוחים, צוחקים. פתאום לא פחות ולא יותר הסדרן ההודי בא בריצה. הוא צועק עם המבטא ההודי שלו "תצאו החוצה, מה אתם עושים, אתם תעירו את כולם".
איתן מחזיר לו באותו מבטא "לא כדאי לך שנצא עכשיו" אחרי שכמה תיירים הוציאו את הראשון מהחלון, הסדרן שואל "למה? תצאו מהר". איתן אמר "אין בעיות, ציצו בוא נצא".
איך שאנחנו באים לצאת הסדרן רואה שאנחנו ערומים, והתיירים מסתכלים, ישר הוא צועק: "תחזרו, תחזרו בחזרה" ישר הלך הביא לנו מגבות והגיש לנו אותם, כאילו היה המשרת שלנו. לא הפסקנו לצחוק כל הלילה. איתן ידע לחקות יפה את הסדרן ההודי, אפילו את אילנה היה מצליח להצחיק עם הדיבור. כל שישי שבת במשך 3 שנים היינו עושים מסיבות בשכונה, וכל מסיבה חוויה בפני עצמה. אני, איתן ואלזרי עם המשפט הידוע שלנו "מקטן ועד גדול..." בצעקות בצחוקים.
איתן עם הריקוד של הבלרינה,
דוד מתרבק על התרבוקה
אוה ואילנה כל הזמן שרים "הלו מאדם".
מיכאל, בן דוד של אלזרי משתכר מקולה,
כשהיה מתחיל הסלאו והאור היה כבה, היית יודע שגם יבואו הכפות.
אני, יגאל, מוריס, חיים, אלזרי ואיתן היינו עומדים עם הכוסות ומברכים, לא חשוב את מה.
ככה זה היה כל שבוע, במשך 3 שנים.
בברלי הילס 90210 היה קטן עלינו מבחינת הפרידות והאהבות,
תמיד היה סוף טוב ונשארנו אלזרי אני ואיתן ז"ל - "חברים לנצח"
בחיים לא אשכח אותך, איתן
לנצח חברים
אלי ציצו.