אלבום תמונות
איך אפשר להתחיל לכתוב מכתב כזה. מכתב המספר על דף נייר זכרונות הכי טובים שהיו לי עם איתן. אני בעצמי לא צריך לכתוב איזה בחור יקר הוא היה. כולם יודעים זאת אני אכתוב על דברים טובים שעשינו יחד. איתן היה בשבילי הכול בטירונות, אותה טירונות שלא זכינו לסיים יחד.
הוא היה בשבילי כמו אמא כשהיה קשה, ואבא שנותן את הדחיפה קדימה ולפעמים היה "יורד עלי" אם היה צריך, הרי לשנינו היו רגעים של משבר כמו לכולם. אבל מאז שאיתן הלך המשבר אצלי לא הסתיים, לפחות בצד הצבאי.
איתן לא חסך "במאמצים" כדי לעודד אותי: וכדי להשרות עם כולם אווירה של צחוקים וכיף אקח כדוגמה את אותם לילות שכולם היו ישנים ואיתן רצה לעשן סיגריות אני לא מעשן והוא היה מעיר אותי פק"ל 3-4 פלנות בוקר. כדי שאבוא איתו לעשן בשיחים שהיו במרחק לא קטן מהחצר שלנו. הייתם צריכים להיות שם ולהבין מה זה חברים מה זה איתן ב-3-4 לפנות בוקר בשרותים כמו שני משוגעים ולעשן סיגריות. איתן תמיד חשב שהטבע נגדו, כך לפחות יעידו החבר'ה ממסדרי השימון-שמירה, הרי שם היה אסור לזוז במסדר.
ואיתן כדרכו היה קפיץ ולא יכול לעמוד הוא כונן מסדר פק"ל, היה במצב "2". האט וצעק או לחש (שהמפקדים היו) "שהטבע דפק אותו" הוא היה רעשן כזה. עושה הכול טוב וחייב להרעיש קצת, הרי זה מטבעו - להיות טוב ולהתבלט. כך גם הוכיח בפיגוע, הרי היו שתי אפשרויות לעזור לפצועים או לברוח. את זה הוא בחיים לא היה עושה ולכן הוא לא איתנו היום.
על שתי שורות וכמה מילים אני מעלה רק מעט זיכרונות. שאולי יתנו לכולכם את ההרגשה המיזערית הזאת לדעת איך היה איתן בטירונות. אני כל כך מצטער שאני צריך לכתוב את המכתב הזה והלוואי, הלוואי, ולא היה צריך.
איתן היית בשבילי הכול בטירונות ובכלל התחושה, חבל שעזבת כה מוקדם כי כאן אני איתך, אני אוהב אותך מאוד.
לא אשכח אותך אף פעם.
מהאוהב
ציון לוי