אלבום תמונות
נעם שלנו
18 שנה חלפו, ושוב אנו כאן, אבא ואני, אבירם אחיך ואחיותיך עידית ואוסי, בני משפחה, דודים ודודות, חברים שלנו - עורכים לך אזכרה - נעם, 18 במספר.
מי יודע עד איזה מס' אזכרה ישאו אותך כוחותינו. כל שנייה, כל רגע מרחיקים אותנו מהפעם האחרונה שראינו אותך.
ומה נגיד? שכבר 18 שנה - וכאילו היה זה אתמול.
אומרים שהזמן מרפא - אך אותנו הוא יותר מדכא, כי כעת אולי אנו מבינים ויותר מפנימים שלראות, לחוש ולהריח אותך אין אנו יכולים, ואנו כה מתגעגעים. בליבנו הגוש בוער ועוד מעוד מחורר.
איתך היינו כה מושלמים, וקשה שלא נראה אותך לעולמים.
אוהבים אותך ומתגעגעים עד עמקי הלב. וזה כל כך כואב.
אך לעולם עד נשמת אפינו האחרונה, לא נשכח את דמותך ומראך, את טוב ליבך, את צניעותך, אהבת האדם ואהבת החברים שהיתה בך. את דרך חייך הצעירים שאבדו ואתה רק בן 19 שנים.
נעם בנינו היקר!
כל כך הרבה דברים רוצה אני לספר לך, ואכן אני עושה זאת בבואי לכאן. יושבת על שפת האבן ומדברת איתך בלחש - כאילו אתה מקשיב אך האבן הכבדה והקרה ומסביב פרחים יפים המביעים חום, מפרידים בינינו בשיחה זו.
אני מדברת ומדברת... ותשובות אין. הולכת אני ותשובות לא יהיו לעולם.
לא פעם עולה דמותך בחלומותיי, בלילות טרופים בנדודי שינה, ושם, שם טוב לי, משום שאז אני מדברת ואתה גם עונה. ואני רואה את דמותך, ובא לי לחבק אותך. ואז כפי שאתה מופיע - אתה נעלם. מתעוררת אני, ודמעות זולגות על הכרית. אך הכאב חודר כמו סכין חדה. וכל יום שעובר מבינים כמה האמת מרה וקשה, שאתה נעם תמשיך להיות איתנו אבל רק בתמונה.
נוח בשלום בנינו היקר, ואנו נתגעגע וניכאב.
יהי זיכרך ברוך.