קורות חיים
בן מזל ועמי. נולד ביום י"א בתמוז תשמ"א 13.7.1981 בנהריה, אח צעיר ליובל ולחגי. שמו נלקח מהכתוב "ה' רעי, לא אחסר - מזמור לדוד, תהילים כ"ג, פסוק א'.
רועי למד בבית הספר היסודי "רמז" ובתיכון "מקיף עירוני" בנהריה. כילד הקטן במשפחה הוא היה ילד תפנוקים, שגדל על מצע בלתי נדלה של חום, פינוקים דאגה ואהבה, ככתוב "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" תהילים כ"ג ב.
רועי, ילד שליו עם חיוך ביישן וחזות מופנמת, ידי לספוג את החום והאהבה להם זכה. במרוצת השנים צמח והיה לעלם חמודות. מצד אחד- בעל מבנה גוף חסון, כתפיים רחבות, מוטות ידיים ארוכות וגוף שהתנשא ונגע לגובה מטר ותשעים. מצד שני - ילד שחיוך ביישני תמידי נסוך על פניו, שתי גומות חן, סומק מדהים בלחיים שחומות ומבט שובה לב.
"נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו", כתוב בתהילים כ"ג ג' ואכן רועי היה ילד חברותי ואהוב על כל מי שזכה להכירו. הוא ידע לרקום קשרי חברות עמוקים, לצד חיי חברה מפותחים עם עשרות חברים וחברות ועם טיולים רבים בארץ במסגרת "החברה להגנת הטבע" ילד שידע להיות הבן האהוב של אמא, אך גם החבר שלה, שידע לספר ולשתף בסיפורים וחוויות ולחלוק עם אמו את קשריו עם חבריו וחברותיו הקרובים. ילד שידע לשים את עצמו במרכז תשומת הלב, אך גם לדאוג לאחיו להוריו ולכל משפחתו.
בחודש נובמבר 1999 התגייס רועי לצה"ל. כפשטו של הכתוב בתהילים כ"ג פסוק ד', "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני", הוא בחר להתגייס ליחידה קרבית והחל במסלול הלוחם בחי"ר. עד מהרה התגלה כחייל מצטיין ובסוף המסלול קיבל, לאות הערכה, את כומתת מפקד המחלקה. הצטיינותו של רועי לכל אורך שירותו זכתה להערכה רבה על ידי מפקדיו וחבריו ליחידה והוא מונה לתפקיד קשר המג"ד.
חבריו של רועי לשירות סיפרו של "רועי טל המורעל": הרעל, המוטיבציה, המקצועיות ורוח הלחימה שלך סוחפת איתה את כל המחלקה, כל שללא ספק אתה אחד האנשים שעזרו למחלקה להגיע לאן שהיא, ועל זה אנו מודים לך... אם יש מישהו שיחליף את ניר (המ"מ) ויוביל אותנו לקרב, כמובן שזה אתה".
בחדרו של רועי, בשידה הקטנה שלו, נמצא דרך קבע ספרו של אורי בן ארי "אחרי" ובו כתוב: "תמצית המנהיגות הצבאית באה לידי ביטוי מוחלט כאשר הכוח נמצא תחת אש, והמפקד שואג "קדימה! אחרי!", והכוח קם יחד איתו ושועט קדימה לתוך האש על היעד. המילה "אחרי" היא האתגר המרכזי למנהיג ולמנהיגותו".
ביום כ"ד בניסן תשס"ב 5.4.2002 נפל רועי בקרב בג'נין, במהלך מבצע "חומת מגן" בצל"ש אישי שהוענק לרועי לאחר מותו ע"י תא"ל אודי, מפקד עוצבת הפלדה, צל"ש על מימוש ערכי אומץ הלב, הרעות, הדבקות במשימה והנחישות להצלת חיי אדם", מתואר הארוע: "בעת פעילותו במחנה הפליטים בג'נין נתקל כוח מהפלוגה המסייעת של הגדוד במחבלים, ובמהלך חילופי האש בינהם נפצע קשה אחד הלוחמים. אל נקודת ההיתקלות התקדם כוח חילוץ ובו רועי, וכוח נוסף. הכוח הגיע אל מחסה בדופן האחורית של הבית בו שהה הפצוע. מיקומו המדוייק לא היה ברור, אך כוח החילוץ שאף להגיע אליו במהירות האפשרית. כל אותו זמן נמשכו חילופי ירי בסמטה שמעבר לבית. בשלב זה ניתק עצמו רועי מן הכוח, עזב את המחסה וזינק לפנים, תחת אש, אל עבר הסמטה ומקורות הירי מתוך כוונה לחסל את המחבלים ולהגיע אל הפצוע. במהלכו זה, נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו". בארוע נהרג גם סמ"ר עודד קורנפיין.
בן עשרים ואחת היה בנפלו. רועי הועלה אחרי ומתו לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
כתב עדיאל, חברו לצבא של רועי: "כשאני מנסה לדמיין את הסמטה, את המצב, אותך בעת הלחימה, אני יודע את אשר הניע אותך - כוח החיים, אשר הוצאת אותו אל הפועל בכל מאודך: בהליכתך, בחיילותך, בקריאותיך ובמבטיך המלאים התפעלות. ואני יודע, רועי, שגם במיתתך היית שוקק חיים ותנועה. ואולי זה כוחה של מסירות נפש, אשר מעצימה את כל כוחות האדם עד למיצויים עד תום."
בני המשפחה כתבו לזכרו של רועי: "רועי שלי, דע לך כי במותך לא לקחת הכל איתך, כי השארת לנו דרך בה ניתבת לנו חינוך ערכי של הטוב והיפה בחיינו, "קדושת החיים", "והדרת פני זקן", "לפני שיבה תקום". וגם ציפור אם נפלה ופה אין לה, גם לה עזרת. ומעל לכל כבוד אב, אם והאחים. וגם הודעת לחבריך את הדרך שבה הלכת ושילמת על כך בחייך... רועי, בחייך הקצרים ידעת למצות את החיים עד כמה שניתן וקבעת כי האושר הוא דרך ולא גורל: יש לעבוד כאילו לא זקוקים לכסף, יש לאהוב כאילו אף פעם לא פגעו בך, יש לרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך... רועי, אלוקים נתן לך את הכלים, אתה בחרת איך להשתמש בהם ואיך לחיות את חייך. רועי, נשמה טהורה. אנשים אולי ישכחו את מה שאמרת, ואולי ישכחו מה שעשית. אבל אנשים לא ישכחו מה גרמת להם להרגיש...
בתהילים כ"ג פסוקים ה'-ו' כתוב "תערוך לפני שולחן נגד צוררי. דישנת בשמן ראשי, כוסי רוויה. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים". רועי נקטף מאיתנו בטרם עת, אך בחייו הקצרים הוא הספיק להשאיר לכל אחד מאיתנו מופת לחיים יפים של ילד אוהב משפחה וזולת, של שלווה ואמונה בדרכו השלווה והבטוחה, בדרך החיים המפרכת. רועי יצא להגן על המולדת בראש מורם ובגו זקוף, ספוג אמונה בדרכו וערכיו. רועי הותיר לנו מורשת של אהבת הארץ והמולדת, של אחוות לוחמים, של מוות על קידוש השם כאשר מסר נפשו כדי לחלץ חבר פצוע. במותו, ציוה לנו רועי את החיים.