תפריט נגישות

רס"ר יאיר אשכנזי ז"ל

יאיר אשכנזי
בן 37 בנפלו
בן לטיפה ושמואל
התגורר ברחובות
נפל בקרב
בכ"ז בתמוז תשע"ד, 25/7/2014
במבצע "צוק איתן"
מקום נפילה: רצועת עזה
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: רחובות
הותיר: אישה ושלושה ילדים

קורות חיים

בנם של תקוה ושמואל. נולד ביום ג' בטבת תשל"ח (13.12.1977) בנהריה. האח הצעיר של מלכה, עירית ויעל.

יאיר נולד בתום שמונת ימי החנוכה, בלילה בו כבתה החנוכייה. היה כנס החנוכה להוריו והמשיך להיות מוקד האור למשפחתו. כבן שנולד אחרי שלוש בנות, היה קשור בכל נימי נשמתו לאחיותיו, חונך וגדל עטוף באהבה אינסופית. היה לילד טוב מזג, חברותי, פעיל ואוהב לעזור. הודות לסקרנותו למד בעצמו על תרבויות זרות ועל אישים – מספרים ומצפייה בתכניות טלוויזיה. למד בבית הספר היסודי ויצמן בנהריה בחטיבת הביניים ובתיכון עמל נהריה.

יאיר טייל עם הוריו ברחבי הארץ משחר ילדותו והתאהב בטבע. הוא גם יצא למסעות "מים לים" בתור מדריך ב"צופים". שמואל אביו סלל לו את הדרך לעסוק בספורט לרוץ, לשחות ולרכוב על אופניים קילומטרים רבים בצפון מנהריה לראש הנקרה ושלומי, כמוכן צללו יחד למעמקים. בנעוריו רכב במיומנות רבה על רולר בליידס. כבר מגיל אחת-עשרה הקנה לו אביו כישורי הישרדות בטבע, ולימד אותו להגיב מהר במצבי חירום. כמו כן הנחיל ליאיר את האהבה לים ולימדו ליהנות מריחו המלוח בכל תנאי ומזג אויר.

בהשראת סיפוריו של אביו, צנחן ביחידת המילואים, היה ברור ליאיר שבבוא היום ישרת שירות חשוב, משמעותי ובעל ערך – יתרום למדינה ויגן על מולדתו. אף על פי שהוריו התנגדו לשירות קרבי, התגייס יאיר למחזור הראשון של יחידת הכלבנים "עוקץ". הוא היה ממייסדיה והיא הייתה מושא גאוותו. את מרבית שירותו הסדיר שירת בלבנון ובבית הילל והשתתף במבצעים רבים. באחד הימים בשירותו הסדיר התפוצצה מרגמה סמוך מאוד ליאיר ולכלבתו, בדרך נס יאיר לא נפגע אך כלבתו נעלמה ולא נמצאו עקבותיה. חבריו לשירות הכירו את נחישותו. פעם, כאשר כמעט כולם ויתרו על כלב שלא נשמע להוראות, התעקש יאיר ועזר לאלפו עד שהצליח.

את מוריה רעייתו הכיר בילדותו. הוריו גרו בשכנות להוריה בעכו, הם שיחקו יחד בילדותם. האמהות נשארו חברות ושמרו על קשר חם והדוק גם לאחר שעברו להתגורר בנהריה. לאחר שלוש שנות שירות, החל יאיר את דרכו האזרחית ויצא לטיול עם חברי ילדותו למשך ארבעה חודשים במזרח אסיה. עם שובו עבד בביטחון במלון באילת. מוריה הגיעה לחופשה אצל אחותה המתגוררת בעיר, וביקרה אותו במקום עבודתו לאחר שלא התראו כמה שנים. "התאהבנו," מספרת מוריה, "ומאותו רגע לא נפרדנו והיה ברור לשנינו שרק המוות יפריד בינינו." הזוגיות התאפיינה בחברות אמיתית וכנה. לדברי מוריה, יאיר היה המורה שלה לחיים, אדם מאושר שידע לראות את החיובי וליהנות מכל רגע בחייו. לימים, בדרך זו חינך את ילדיו והטמיע בהם אופטימיות, שמחת חיים ואהבת הארץ.

צניעות וענווה אפיינו אותו. תמיד חשב על כולם ודאג לא לפגוע באיש. יאיר היה הדבק של החבורה, ובעזרת יכולת הארגון שלו אף גיבש בין בני המשפחה. המשפטים שליוו את חייו היו: "מה שלא הורג מחשל"; ו"אין מפחיד מלבד הפחד עצמו". הוא ידע להשיא עצה טובה וחכמה, תמך בכל מי שנזקק לו ואמר את האמת גם כשהיא קשה – פיו וליבו היו תמיד שווים. יאיר היה אדם חכם, רב-כישרונות, איש שיחה נפלא, ידען, דעתן, שנון ובעל חוש הומור, אך מעל לכל היה ציניקן ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, ולכן איש לא הופתע כשבחר ללמוד משפטים. במהלך לימודיו עבד שעות רבות והפגין חריצות מרשימה. בתור חייל קרבי משוחרר, קיבל את מלגת "אימפקט" של ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית; במסגרת "אימפקט לקהילה" התנדב לחנוך בפר"ח, ובארגון "לתת" עסק בחלוקת מזון לנזקקים. בשנת 2006 סיים בהצלחה תואר ראשון במשפטים במסלול האקדמי במכללה למנהל בראשון לציון, והיה בוגר המחזור הראשון של תכנית "אימפקט"

בתאריך 14.6.2007 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. זאת כשם שהיה מראשוני "עוקץ", והראשון מבין חמשת חבריו הקרובים שנישא ושהפך לאב.

בשנת 2004, לאחר שלוש שנות חברות, נשא את מוריה לאישה, והם הקימו את ביתם ברחובות. בנם הבכור יואל-שמואל נולד ב-2008. לימים, כאשר נשאל יאיר מה היה היום המאושר בחייו, השיב: "היום שבו נולד בני יואל. אני זוכר את השיר שהתנגן ברקע בדרך מחדר הלידה לתינוקייה ... קרני שמש הציצו דרך החלון כשאחזתי את יואל בזרועותיי וברקע התנגן השיר 'Yellow' של להקת קולדפליי שהתאים ממש לסיטואציה (ולעובדת היותו אוהד מושבע של מכבי תל אביב) אני זוכר כל פרט ופרט." יאיר ניחן ביכולת להביע את רגשותיו, לתאר את חוויותיו ולראות את מלוא התמונה. בנו אמיר-דוד נולד ב-2010 ובתו יערה במרס 2014. יאיר היה שותף מלא לתהליך הלידה של שלושת ילדיו, וליווה את מוריה ברגישות יוצאת דופן. הוא מעולם לא איבד את קור רוחו. בזכות תושייה וחשיבה מעשית וריאלית בחן כל אירוע ממגוון זוויות ראייה ונחלץ ממצבי משבר.

בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקת רוק, לרוק כבד ולשירים בעברית. אהב מאוד לבשל מטעמים לבני משפחתו. והפך לבשלן המשפחתי במתכוניו צלח אף יותר מאימו ורעייתו. הספורט היה חלק חשוב מחייו, וגם לאחר נישואיו המשיך לשחות, לרכוב על אופניו ולרוץ למרחקים. הוא השתוקק לקנות קיאק ולצאת עם הילדים לרכיבת אופניים משפחתית – חלומות אותם לא זכה להגשים. טיולים למיטיבי לכת ברחבי הארץ היו חלק בלתי נפרד משגרת המשפחה, היה חשוב לו להכיר לילדיו את מולדתם ולספר להם את מורשתה. שלושה שבועות לפני נפילתו קנה מינוי משפחתי למועדון ספורט ברחובות, והתחיל ללמד את בכורו יואל שחייה. הוא רצה להעביר לבנו את החוויה הטובה עם אביו הזכורה לו מילדותו. יאיר חינך את ילדיו לאהבת אדם, ובחר להימנע מחיבור לרשתות חברתיות כדי שיוכל להקדיש להם את מלוא זמנו הפנוי. איש משפחה למופת ואב מסור היה, משפחתו וילדיו היו בראש מעייניו.

בשנים האחרונות עבד בתור עורך דין במשרד פרטי וייצג מוסדות ציבוריים ופרטיים. בין היתר שימש יועץ משפטי חיצוני לעיריית מודיעין ולמכון הגיאופיזי. לקוחותיו, חברי ועד ממושב מבוא מודיעים, הודו למשפחתו: "על הזכות שנפלה בחלקנו לעבוד עם יאיר, להכיר ולהוקיר אדם ישר דרך עם חיוך שובה לב ויכולת עבודה וראייה רחבה. הוא תרם בעבודתו ובחשיבתו הבהירה להישגים ולפתרון בעיות שליוו את מושבנו לאורך שנים."

יאיר שקל לפרוש לקריירה עצמאית, אך חשש הבלעדי היה שיצטרך לעבוד שעות רבות ולהתרחק מן הבית ומילדיו.חובתו לשירות המילואים נמשכה חמש-עשרה שנים בתור מפקד כיתה, ובהן נענה בתחושת שליחות לאימונים או לפעילות מבצעית. הוא חש כי מחובתו להתייצב ולהוות דוגמה אישית לחייליו. רק לפני מבצע "צוק איתן" דחה צו לאימון. "הילד שלי עולה לכיתה א', אני חייב להיות נוכח, אני נורא מתרגש," הסביר, "אין מצב שאני מפספס את זה. לי הייתה חוויה נוראית ואני רוצה שהבן שלי ייהנה בכיתה א'." ביום שישי, 18 ביולי 2014, תכנן יאיר הנרגש לקנות את הציוד לבית הספר, אך נקרא באותו יום למילואים בצו 8 וגויס לגדוד המילואים של בית הספר לקצינים בה"ד (בסיס הדרכה) 1. בחודש יוני 2014 גבר ירי הרקטות מעזה, ובעקבותיו יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס. המבצע החל ב-8 ביולי בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטיפול במוקדי הירי ובמנהרות הטרור. יאיר עזב את ביתו בלב כבד, הגם שהיה ברור לו שהמשימה הזאת חשובה ביותר. מספרת מוריה: "כל השנים שהכרתי את יאיר, הוא ביקש ממני 'כשיהיה צו 8 אנא ממך, חזקי אותי ואל תחלישי'".



בשבוע הראשון למילואים דיבר עם ילדיו והזכיר להם שהוא אוהב אותם ומתגעגע אליהם מאוד. ובאותה שעה עודד את חבריו למילואים טרם כניסתם לעזה. הלל מוסק, חבר למילואים שיתף אותו בחששותיו ובגעגועים למשפחה: "יאיר, עם הביטחון העצמי, תחושת האבהות והחברות, אמר לי: 'אתה חייב להתנתק, אתה צריך להיות מרוכז במשימה ובפעילות, תשאיר את המחשבות על הבית בצד.' יאיר עודד אותי וחשתי שאבן נגולה מעל ליבי. הוא ניחן ביכולת שיש למעטים להבין באמת את הזולת שניצב מולו ולדעת לומר את הדברים הנכונים עם כוונה אמיתית. ... הוא אחד מהאנשים המרשימים שהכרתי. איש אמת, אוהב את משפחתו עד אין קץ, חכם, אינטליגנטי, רהוט וקולח." הלל לנדאו שנלחם לצידו של יאיר סיפר כי הלילה היה מתוח ועם עלות השחר, למרות העייפות והחשש הכבד – לחש לו יאיר: "אחי, תסתובב אליי, תסתכל על הזריחה! על יופייה של הבריאה." כדרכו, הביט וראה את הטוב שבכל מצב.

רב-סרן גיא בוקובזה, קצין הדרכה גדוד 8208, מפקד המחלקה לשעבר של יאיר, סיפר: "חמש-עשרה שנה אנחנו יחד, כתף אל כתף, מגיעים לשירות מילואים בגדוד ... להיות מפקד כיתה במילואים, בוודאי כל כך הרבה שנים, זה תפקיד מורכב. פקודיך היו חבריך. ועם זאת, ידעת להתמודד בצורה מקצועית, עניינית, תוך גילוי אחריות ובעיקר מנהיגות שקטה אך נוכחת – שאפיינה אותך כל כך כמפקד וכאדם בכלל. ביחד הובלנו את חיילינו וחברינו באימונים הקשים ובתעסוקות מבצעיות במקומות מאתגרים בארץ – ממרחב הבקעה, בעל החזות השקטה לכאורה, דרך הגזרות השונות ביהודה ושומרון, ובדגש על הקווים הסוערים בחברון ובשכם. יאיר, תמיד היית שם איתנו. הגעת לכל מילואים בחדווה, ברעות ובאחריות. וכשהיית צריך להיעדר כמה ימים מהמילואים, תמיד ידעת לעדכן מראש תוך גילויי ייסורי מצפון וחשש קל לחבריך ולפקודיך בפלוגה." רס"ן בוקובזה מתאר איך הגיע יאיר לשירות המילואים שהוגדר כאחרון: "בנחישות, במקצועיות, באחריות רבה, כאילו זה היה שירות המילואים הראשון שלך ולא האחרון ... הובלת את חייליך חבריך במהלך סדרת האימונים הקשה שעברנו בימים האחרונים ... חיכינו לרגע שיקראו לנו להיכנס פנימה או להתייצב בפעילות מבצעית מצילה חיים במרחב עזה."

הכוח אכן נכנס לעזה שבוע אחרי שגויס. במהלך חילופי האש שהתנהלו בשטח נפגע יאיר. רב-סמל ראשון יאיר אשכנזי נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ז בתמוז תשע"ד (25.7.2014). בן שלושים ושש וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים ושלוש אחיות.

מוריה ספדה לו: "לפני ארבעה חודשים ואחד-עשר יום נולדה לנו בת, אחרי שני בנים. היית המאושר באדם. אמרת לי, 'מורי, אני כל כך מאושר, פוחד לדבר על זה, רוצה רק שזה ימשיך ככה, שלא ישתנה הסטטוס. לא רוצה יותר כסף, לא חסר לי דבר. יש לי אותך, את הילדים ואתם הכול בשבילי.' ... לפני שנכנסת לעזה הרגשת שאתה בסכנה," הוסיפה מוריה, "דאגת לעדכן אותי בוקר וערב שאתה בסדר, שאהיה רגועה, אבל לפני יומיים אמרת לי 'לא מסוגל לדבר עם הילדים שלי, רוצה להיות חזק...' גרמת לי לבכות, השתדלתי לחזק, כי אתה סומך עליי, כתבת לי בוואטסאפ: 'דמעות חונקות את גרוני מגעגועים. אשמור על עצמי בשבע עיניים בשבילך ובשביל הילדים. אני משתדל להמעיט לחשוב עליכם, קשה מאוד, לא אשקר. החשש שלי קיים, אך הידיעה שהלביאה שלי חזקה נותנת לי אמונה וביטחון. אוהב אתכם ללא גבולות.' ... אם יש איזושהי נחמה, זו העובדה שנפלת מות קדושים, נפלת כמו שרצית – גיבור, למען הארץ הקטנטונת שלנו."

אלוף סמי תורג'מן, מפקד פיקוד דרום, כתב: "חבריו ומפקדיו ראו בו את האור שבפלוגה. יחסו, תרומתו, חיוכו וגישתו לחשיבות המילואים השפיעו על רבים בפלוגה." אלוף-משנה אבי גיל, מפקד היחידה, ספד לו: "יאיר ניחן במנהיגות שקטה ובאורך רוח והיה אכפתי ורגיש מאוד לצורכי פקודיו. בשל יכולותיו המקצועיות, מסירות ושמחת החיים שהקרין זכה באהדתם ובהערכתם הרבה של מפקדיו, עמיתיו וחייליו בגדוד. כמפקד למופת, יאיר הלך תמיד בראש חייליו, וכך גם נפל."

יאיר התעתד לטוס לארצות הברית בקיץ 2014, להרצות ולספר את סיפורו האישי באירוע השנתי לגיוס כספים של ארגון ידידי צה"ל. לאחר נפילתו טסו מוריה וילדיו.

מוריה נשאה דברים וסיפרה את סיפורו של יאיר, ואף פגשה את תורמי המלגה שלו.

קורן, חברו של יאיר, יזם תכנית בוקר בתחנת הרדיו 88 FM. התכנית שהוקדשה לו נקראה "הפסקול של חייו", התנגנו בה השירים שאהב ונאמרו דברים לזכרו. בעקבותיה יצא לאור דיסק אוסף של עשרים שירים שאהב. קורן סיפר: "'אתה על 88?' ככה התחילה כמעט כל שיחה בדרך לעבודה. השירים שהקשבנו להם בתור נערים חזרו אלינו כל בוקר. ... יאיר, שמש מרכזי שהאיר, הכיל ונתן מכולו לכל מי שהכיר. נגן 'אייר גיטר' מהולל, שידע לנגן גם את השטיקים הקטנים ביותר של ג'ימי הנדריקס. פילוסוף של המאה העשרים ואחת, שידע לפרק לגורמים כל נושא עלי אדמות. החל ממרקם של בירה ודרך התהוות מכתש רמון. רגיש ואנושי, סבלני וטוב. ... עשרים שנים של חברות אמיתית, אהבה גדולה, ידידות, אחווה, דאגה ותמיד קרבה. ... להיות שם אחד בשביל השני. ... לך אף פעם לא הייתי צריך להסביר, תמיד הבנת אותי יותר ממה שהבנתי את עצמי."

בחוברת המצורפת לדיסק כתב גם חברו איתן (סופ): "יאיר, המצפן המוסרי של כולנו. תמיד היה מעניין לראות את העולם מבעד לעיניים שלך ולנסות ללמוד ולהפנים מה באמת חשוב בחיים. הכרנו רוב חיינו ועברנו את התקופות הכי יפות."

אסף, חבר ילדות, נפרד במילים: "רציתי להגיד תודה על כל השנים, תודה על חברות אמת, הקשבה, פרגון, אכפתיות, עזרה ללא גבולות, עצות טובות, על הרגעים המצחיקים, הרגעים השטותיים, הבילויים המשותפים, תודה על התמיכה והעידוד גם ברגעים הפחות טובים והיפים של החיים. חברות כזו היא משהו של פעם בחיים, זכות גדולה הייתה לי להכיר אותך ולהיות חבר שלך. ... הדרך שהשארת לנו בהירה וברורה, עוד צפויים לנו רגעים קשים ומכשולים, אבל נמשיך אותה."

יואל בנו הבכור עלה לכיתה א' לאחר נפילת אביו. מנהלת בית ספרו בשיתוף עיריית רחובות יזמה תהלוכת לפידים מרגשת בחנוכה "צועדים בשביל יאיר". בראשה צעדו בני המשפחה עם יואל.

במרוץ השליחים העממי "5x5" שהתקיים בספורטק בגני יהושע בתל אביב באוקטובר 2014, השתתפו לזכרו של יאיר ארבעה חברי ילדות שלו וגיסו. השתתפותם סימלה את המשפחתיות, החברות והספורטיביות בחייו של יאיר.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה