תפריט נגישות

טוראי מיכאל יעקבי ז"ל

מיכאל יעקבי
בן 20 בנפלו
בן פנינה וישעיהו אלכסנדר
נולד בתל אביב
בז' בתשרי תרפ"ט, 21/9/1928
שרת בפלמ"ח - חטיבת יפתח
יחידה: הגדוד השלישי - ''הגליל''
נפל בקרב
בא' באייר תש"ח, 10/5/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: צפת
באזור הגליל
מקום קבורה: צפת - ישן
חלקה: 1, קבר: 45.

קורות חיים

בן ישעיהו-אלכסנדר ופנינה. נולד בז' בתשרי תרפ"ט (21.9.1928) בתל-אביב. קצב החינוך בגן-הילדים היה איטי מדי לעומת התפתחותו, ובגיל 5, כשידע כבר לקרוא עתון, התקבל לכיתה א' בבית-הספר. תמיד התקדם לפני הכיתה, כי תמיד ידע מתוך קריאה, יותר משניתן לו בבית-הספר.

הצעד הרגיל, לפסוח על כיתה אחת, לא נתקבל על דעת אביו בהתחשב בגיל הרך של הנער. וכך גמר בן 16 את הכתה השביעית של בית-הספר התיכון בבית-הכרם. גם מחוץ לבית-הספר הקדים את גילו. בשנתו התשיעית הוצג כבן 10 והתקבל לארגון "הצופים". לא מצא שם סיפוק, ועבר אל "השומר הצעיר", ובמהרה המשיך את דרכו לתנועת "המחנות העולים", שם הגיע אחרי זמן מועט לתפקיד הדרכה.

התעניין בעבודות מכניות ועל סף גיל 12 עבד בימי חופשת הקיץ 8 שעות ביום במוסך שליד הבית, וכן בקיץ שלאחריו.

בקיץ 1942 התקבל בהמלצת אביו (ששימש אז פקיד במטה המשטרה) לעבודה במוסך של המשטרה והתחבב על העובדים (כולם ערבים מבוגרים) בהתנהגותו כפועל ממש. אחר-כך התנדב לעבודה בקיבוץ געתון (בשל מחסור בכוח אדם בימי אל-עלמיין).

בן 14 התקבל להג"א (בעזרת הונאה קטנה, שהוא כבר בן 15), מילא את תפקידיו באחריות וקיבל מדים, אך את הפנקס קיבל, רק כשהיה כבר בן 15 באמת. בגיל זה השתתף עם קשישי תנועתו בטיולים רבי מאמץ וסיכון למצדה, עין-גדי ולנגב והוסיף לכך הרבה טיולים ומסעות בכל רחבי הארץ "מבצעים פרטיים" (ב"טרמפ" וברגל), ושלל צילומיו וסיפוריו הסבו עונג להוריו ולחבריו (חיבורו על טיול לנגב בחנוכה תש"ד נשמר בתנועתו כיצירה רבת-ענין). גם עם אביו הרבה לערוך טיולים בארץ. בפעולות ובטיולים של התנועה למד ציות ומשימות, שם מצא סיפוק לאהבתו את הטבע והחופש.

בשנת תש"ד השתתף בקורס מפקדי כיתות בגדנ"ע בכפר-ילדים ובשובו משם הפסיק את הלימודים בעיר ונכנס לבית-הספר החקלאי "כדורי", להכשיר את עצמו לחקלאות בקיבוץ. התעניין בדבר השתלמות נוספת בלימודי חקלאות באמריקה, אך בגלל המצב המתוח בארץ החליט להצטרף לפלמ"ח ולהכשרת הצופים. עשה את הכשרתו בגבע, בית-השיטה ועין-גב וסיים קורס מ"כ.

התמצא יפה בעבודות ובשמירה וידע לקשור קשרי ידידות עם אנשים מעבר לגבול הסורי. מראשית מלחמת-השחרור שירת בחטיבת "יפתח", בגדוד השלישי בפלוגה א', בהגנה על משק עין-זיתים, הר-כנען וצפת והשתתף בפשיטה הנועזת והמוצלחת לסאסא, במשימות חבלה.

גמר קורס חובשים, אך העדיף לפעול בנשק. כחובב מוסיקה מילדותו (בהשפעת אביו ובעזרתו) היה משמיע לחבריו מוסיקה בחלילית או במפוחית-פה ומתקליטים קלאסיים שקנה בשביל בני הכשרתו במתנה. אף את הקרבות היה מתאר במכתביו לאחיו במונחים מוסיקליים. תיאורי המאמץ, הסבל והמאבק עם האויב, המחסור והסכנות נעשו במכתביו לפרקי הומור עליז.

אחרי "גביית חוב ישן" מעין-זיתון, הכפר האשם במות חבריו, ירד עם פלוגתו מהר-כנען לצפת להשתתף בשחרור שכונת היהודים מהמצור. שם כתב על-גבי מעטפה: "באם לא אחזור פתחו את המכתב", ובתוכו כתב בין השאר: "כרגיל היה לי בטחון (בעת "גביית החוב" מעין זיתון) שאני וכל שכני נשאר שלמים ובריאים, אולם כמובן יש להיכון לכל דבר". והלאה: "- - - ובסופו של דבר, אנו עומדים על סף השחרור, ואתם תתקדמו הלאה, על פגריהם של מוסטפה וחסן, בלעדי".

ואכן רבע שעה לפני גמר כיבוש "המצודה", שסיים את שחרור צפת, ביום 10.5.1948 נפגע קשה בגבו. בשכבו ליד המקלע, ובתחושת הנצחון עצם את עיניו בלי לדעת כי הקרב אשר בו השתתף הסתיים בנצחון מזהיר ובכיבוש צפת כולה. ביום המחרת הובא לקבורה בצלע הר צפת.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה