קורות חיים
בן שמחה וג'ניה. נולד ביום י"ז בתשרי תש"ט (20.10.1948) בקיבוץ אילון, שבו עברו עליו ימי נעוריו ובו סיים את חוק לימודיו. חנוך היה מעורה בחברת הילדים והצטיין באומץ לבו. הוא היה פעיל בהצגות בית-הספר והשתתף בכל טיולי תנועתו, הרבה לשמוע מוסיקה קלסית, אהב לצייר ועסק בספורט.
חנוך התגייס לצה"ל בתחילת נובמבר 1966 והתנדב לשרת בחיל האויר. לאחר תום שירות החובה הצטרף חנוך לצבא הקבע כטייס מסוק. למרות הקשיים שהיו כרוכים בקורס הטיס, היה חנוך אופטימי ובטח ביכולתו לעמוד בכל הקשיים והאתגרים, והיה משוכנע כי אכן יזכה בכנפי הטייס המיוחלות. אמנם הוא התאכזב על שלא שובץ כטייס קרבי, אך תקותו הייתה איתנה כי אכן יזכה ויגיע גם לכך. הוא אמר לחברו הטוב: "יהיה מה שיהיה; אני אגיע במשך הזמן! רק סבלנות". ואמנם, כמעט והגיע... עם המסוק "שלו" הגיע חנוך לכל קצוות הארץ במשימות רבות וחדר אף אל מעבר לגבול. לכל מקום הגיע במשימות הצלה, כ"אמבולנס מעופף", לשם פינוי חיילים שנפצעו בפעולות נגד מחבלים, או להצלת אזרחים שעלו על מוקש. הוא נהג לעבור ביעף מעל לקיבוצו, לעשות "סיבוב" ולנופף לשלום בידו. ילדי הקיבוץ שאהבוהו כבר ידעו להכיר את "המסוק של חנוך" ובהופעתו היה משהו חלומי ודמיוני...
ביום כ"ב במרחשון תשל"ב (10.11.1971), נפל כטייס בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוצו. הניח הורים, אישה, אחות ואח.
מפקדיו כתבו במכתבי תנחומים למשפחה: "חנוך, במרצו הרב, בידע שלו, היה אחד מעמודי התווך ביחידתו, יחידתנו". "קשה לעכל את העובדה שחנוך שוב לא יהיה בינינו. דמותו הבולטת בחיוניות ובלהט שלה, תחסר לנו - - - כולנו למדנו לכבד את יושרו וכנותו, את חוסר הפשרנות שלו בנושאים מקצועיים. למדנו להעריך אותו כאיש מקצוע וכאיש חברה".
לאחר נפילתו הוציאה משפחתו לאור חוברת לזכרו.