תפריט נגישות

רב"ט יהודה קלימי ז"ל

יהודה קלימי
בן 34 בנפלו
בן חוה וחביב
נולד באירן
בכ"ו בטבת תשי"ד, 1/1/1954
התגורר בנהריה
התגייס ב-נובמבר 1972
שרת בחיל הלוגיסטיקה, ביסלמ"ח
יחידה: ביסל"ת 9, מפח"ט
נפל בעת שירותו
בט"ו בטבת תשמ"ט, 23/12/1988
מקום נפילה: נהריה
באזור חיפה, כרמל וגליל מערבי
מקום קבורה: נהריה
הותיר: אישה, שני בנים- אמיר ולירן, הורים, אח- יעקב ושלוש אחיות- סיגל, ריקי וסמדר

קורות חיים

בן חוה וחביב. נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ד (1.1.1954) בפרס, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962. המשפחה התגוררה תחילה בקרית גת ולאחר-מכן במושב פעמי תש"ז, ויהודה למד בבית-הספר 'מבועים' שבאזור. אחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אשל הנשיא' במגמת מכונאות. יהודה היה חובב ספורט והצטיין במיוחד במשחק הכדורגל. הוא היה בן מסור להוריו ואח דואג לאחיו ואחיותיו, כפי שמעידה אחותו, ריקי: "תמיד מצאתי אצלו אוזן קשבת ויד חמה שמלטפת, עזרה בלימודים ובכלל בחיים".

יהודה גויס לצה"ל באמצע חודש נובמבר 1972. לאחר הטירונות והשתלמות בקורס בישול הוצב בחיל האוויר ושימש כטבח. כשסיים את שירותו הסדיר נכתב בתעודת השחרור שלו: "חייל ממושמע, בעל יוזמה ורצון, ממלא תפקידיו לשביעות-רצון מפקדיו".

יהודה התחיל לעבוד במחלבת 'שטראוס' בנהריה בתפקיד עובר ייצור. בשל חריצותו ומסירותו נשלח ללימודי ניהול מחסן, וקודם לתפקיד מחסנאי ראשי של מפעל הגלידות 'שטראוס'. מעיד מנהל המפעל, מיכה אילוז: "מצאתי בו איש נפלא ועובד בעל מסירות ואחריות גבוהה ביותר". במרוצת השנים נשא לאישה את לאה. בשנת 1985 נולד בכורם, אמיר, ושנתיים לאחר מכן נולד בנם השני, לירן. על היותו איש משפחה מעידה רעייתו: "היית אב מסור לילדים ובעיקר, דואג לי. לא החסרת מאיתנו דבר. היית חביב על הכול ובעיקר על המשפחה שלי".

יהודה נקרא לתקופות מילואים. ביום ט"ו בטבת תשמ"ט (23.12.1988) נפל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו אישה, שני בנים- אמיר ולירן, הורים, אח- יעקב ושלוש אחיות- סיגל, ריקי וסמדר.

בדברים לזכרו כתב חברו לעבודה הכפוף לו, יגאל מנחם: "התפעלתי כיצד היה מעריך את עובדיו, נותן להם יחס חם והרגשת שייכות מלאה. דרך התנהגותו של יהודה ז"ל למדתי להעריך אותו ולאהבו, את האדם שכיוון אותי בדרכי בעבודה בפרט ובחיי בכלל". מועצת פועלי נהריה יזמה טורניר קט-רגל לזכרו.

מתוך דברי בנו, אמיר: "אני חושב שלי הכי קשה מכולם כי ראיתי איך אתה נופל על הרצפה ומנסים להציל את חייך... הלכתי עם אבא למגרש הכדורגל וחזרתי לבד הביתה... המשפחה שלנו צולעת בלי אבא". ומתוך דברי בנו השני לירן: "אבא, את המילה הזאת אני מכיר מהסיפורים... אותי עזבת כשהייתי בחיתולי ולא הכרתי אותך. אמא סיפרה לי שהיית אדם נפלא ומיוחד במינו ונורא חבל לאבד אבא כמוך".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה