רב"ט נעם רוזנבאום ז"ל

קורות חיים

בן סימה ויהושע, נולד ביום ג' בתמוז תשל"ב (15.6.1972) בעכו. למד בבית-הספר היסודי "רמז" בנהריה. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "עמל נהריה" במגמת מכניקה.

כך מתארת את נעם המחנכת שלו, דליה: "רגליו היו מוצקות ואוחזות היטב בקרקע. ידע לנתח היטב את המציאות כפי שהיא. מצד שני היה גם בעל חלומות ודמיון. אני זוכרת את המסע לאילת כשנעם היה בכיתה י"א. נעם היה בין התלמידים שלקחו על עצמם את האחריות. ביוזמתו עזר לחלשים כמאסף, הושיט יד לכל נזקק ותמיד בחיוך. ביני לבין נעם, המחנכת והתלמיד, נשזרו יחסים של כבוד הדדי. חברות שבין מבוגר לנער". ומורתו, תמימה אהרון כותבת: "כך תמיד אזכור אותו: לא מן הנדחפים, לא מן המבליטים עצמם, ותמיד בולט, אהוב ומבוקש. ענו, צנוע וחרוץ היה נעם. כל עבודה מכובדת בעיניו".

נעם אהב מוסיקה מכל הסוגים. הוא היה תקליטן ושימח בני-נוער ומבוגרים, הוא אהב לשיר ולרקוד. הוא היה בעל טעם מעודן, הקפיד בלבושו ונראה תמיד מסודר.

הוא גילה כלפי אחיו ואחיותיו אהבה רבה, איכפתיות ורצינות. כפי שמתאר אחיו, אבירם: "נעם היה בשבילי ידיד וחבר מסור ונאמן. הילך עלינו קסמים, השפיע מתבונתו ומטוב-ליבו. יחסו האנושי לסובבים אותו וההרגשה שלפניך אדם עם נשמה, כל אלה יחקקו עמוק בזיכרון. כשהיו לנו ויכוחים במשפחה ידע נעם תמיד למצוא שורה בהברקה של רגע, לסדר את כל העניינים ולשכנע את ההורים שכך צריך להיות ולא אחרת". אכן היה נעם החוט המקשר הן בקרב בני-המשפחה והן בקרב חבריו.

נעם גוייס לצה"ל בראשית אוקטובר 1990 ונשלח לחיל-התחזוקה. לאחר הטירונות הוצב ליחידת חימוש באיזור רמת-הגולן בתפקיד נהג בשלישות היחידה. מפקדו מעיד כי נעם היה חייל אחראי, מסור וממושמע. הוא נקלט היטב ביחידה מבחינה חברתית, הוא היה חייכן וסייע לחבריו בכל עת. להלן הערכת מפקדו המצויה בתיקו האישי: "חייל מעולה, אמין ובעל יוזמה אדירה, מבצע תפקידו באופן מעולה". כך מתארת אותו אסנת, ידידתו מהשלישות: "נעם היה הבדרן שלנו, וכל שעה שחסר, חסרים הרעש והשאון, הבדיחות והסיפורים. הוא היה הידיד, האח. ידענו שהוא גם ילד טוב של אימא ילד של בית שאותו מאוד אהב". מוסיפה דלית: "לא הפסקנו לצחוק איתך במשרד או בכל מקום שאליו הגענו, משפחת השלישות. היית הכל בשבילי, ידעת מתי לצחוק ועד איזה גבול. ידעת גם להקשיב. אם היה לי קשה, תמיד נתת עצות ותאמין לי שהן היו טובות". ומסכם מפקדו: "נעם היה ליבו של אגף השלישות".

ביום י"ד בתמוז תשנ"א (26.6.1991) נפל נעם בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים, אח- אבירם ושתי אחיות- עידית ואסנת.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "נעם מילא את תפקידו בדרך מעוררת כבוד ובאופן מסור ביותר שבדרך-כלל אינו מאפיין חיילים בני-גילו. אין זה מקרי על-אף שנעם הירבה לנסוע בכבישים מתוקף תפקידו, מעולם לא עבר עבירה כלשהיא ולאורך כל שירותו הצטיין הן במשמעת האישית והן במשמעת הצבאית בכל מה שנוגע לנסיעה בכבישים. אבד לנו ולכם בן יקר וחייל מעולה".

וכתב חברו, אסי הוכברג: "תמיד אזכור אותך כנער יפה-תואר, מוקף הרבה חברים וידידים ומלא מרץ שאי אפשר לתאר. אזכור אותך כאחד שהיה לו חוש אדיר לעסקים, ותמיד אהב לעבוד ולא לבזבז את זמנו. אזכור את מבטך השמח, את החיוך והיופי על פניך, אזכור את הידידות הטובה ביננו לתמיד".

הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברי בני משפחה וחברים על דמותו.