סמ"ר דן (דני) סנש ז"ל

קורות חיים

נולד ביום י"ד בטבת תשי"ג (7.1.1953) בבן-עמי, להורים שעלו מהונגריה לאחר השואה. דני למד בבית-הספר היסודי שברגבה. את לימודי ה'תיכון' גמר במגמה הביולוגית בבית-הספר האזורי 'יד נתן' שבגליל המערבי. דני היה תלמיד ערני ופעיל. הוא התנדב לפעולות חברתיות ולארגון טיולים ו'קומזיצים'. הוא התבלט בויכוחים על המדינה שבהם ניכרה אהבת המולדת שספג בבית.

דני היה חבר בתנועת 'הנוער העובד' שבמושב, ואחר-כך אף מדריך בתנועה זו. כמדריך הפגין התמדה ואחריות והעניק לחניכיו את השאיפה להגיע להישגים. דני היה חובב ספורט, בעל כושר-גופני מעולה ובעל גמישות רבה שהפגין בקפיצה לגובה.

מילדות השתלב דני בכל העבודות שבמשק הוריו. היה בן נאמן ומסור להוריו. היה רציני בגישתו לחיים. אהב לעזור לזולת ולעבוד. דני היה בעל-מצפון. הציקה לו העובדה שלאחר המלחמה אנשים חוזרים במהירות כה רבה לשגרת החיים. תמיד שאל: "כיצד הם יכולים?" לכן, גם נמנע מלהימצא בעיר בימים שלאחר מלחמת יום-הכיפורים.

דני גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 ליחידה מובחרת. עבר קורס-צניחה, קורס מש"קי חבלה וקורס מש"קי לות"ר. לאחר שנתיים עבר לסיירת גולני. על-אף האימונים הקשים והמפרכים מעולם לא התלונן. היה אחראי ומסור לתפקידו. הוא הצטיין בהדרכת טירונים, היה מרבה לשוחח ואף להתייעץ איתם בנושאים שמעבר לתחום ההדרכה. קצין או טירון שניהם זכו אצלו לאותו יחס של חיוך והבנה. כחייל הקפיד על ביצוע מדוקדק של הוראות השמירה.

במלחמת יום-הכיפורים עלה עם סיירת גולני לרמת-הגולן ונטל חלק בכל הקרבות שהסיירת לקחה בהם חלק, בכלל זה הקרב על החרמון. עם יחידתו פעל נגד המחבלים וראה את הזוועות בעת התקפות המחבלים במעלות ובקרית-שמונה. אז גמלה בו ההחלטה להקדיש שנה מחייו ללחימה במחבלים.

אחד הדברים שבלטו באישיותו היה הקשר האמיץ שלו עם הבית. הוא ניצל כל הזדמנות לבקר את משפחתו ולעזור להוריו בעבודות המשק. הוא הרבה לכתוב להוריו. עם התקרב מועד שחרורו היתה פעילותו במשק הוריו בראש דאגותיו. הוא קיבל חופשה ארוכה כדי לעזור בבניית חממות חדשות במשק.

ביום ה' בתמוז תשל"ד (25.6.1974) נקראה יחידתו להילחם במחבלים שחדרו לבית-דירות בנהריה. ערב קודם לכן חזר מהבית חולה. בחצות נתקבלה ההודעה על המחבלים בנהריה. תוך דקות ספורות יצא קומנדקר עם צוותו של דני למקום, כאשר החיילים מתלבשים ונועלים את נעליהם תוך כדי הנסיעה. במקום התארגנו החיילים בטור ונעו לעבר הבית. בחילופי האש נהרגו שני מחבלים, ואחד מחיילנו נפצע מרימון. דני התבקש להוביל את הכוח וענה בחיוב על-אף מחלתו. הוא הגיע לחדר המדרגות והבחין בשתי גוויות של ילדי-המשפחה שנרצחו. המתח בקרב הכוח היה רב. מיקום המחבלים לא היה ידוע, וכן לא היה ברור אם הם מחזיקים בבני-ערובה. דני הוביל את הכוח בחשכה דרך חדר המדרגות לגג. משם ירד הכוח לחדר-המדרגות השני. החדרון מעל המדרגות היה נעול ונפתח בעזרת מפתח גנבים. הדלת נפתחה בשקט. לפתע נורה צרור ואחריו נזרק רימון. דני נפל שבועיים לפני חופשת השחרור, שלושה ק"מ מביתו, שהיה קשור אליו כל-כך. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

דברי חברים לזכרו הופיעו בחוברת 'רעות שכזאת'. שהוצאה לאור לזכר חללי יחידת גולני. כן הופיעו דברי חברים על דני בחוברת מיוחדת של 'תלמים' - ביטאון תנועת המושבים, שהוצאה לאור ביום הזיכרון הראשון למלחמת יום-הכיפורים. כתבו חבריו: "דני שנא פטפוטי-סרק, מימיו לא הלך סחור-סחור. הוא לא ייפה את הדברים. יושרו האישי היה מורה-הדרך שלו, וכולם העריכו אותו על כך, גם אם לא הסכימו אתו תמיד. רק בזכות גבורים ולוחמים כמוהו יש לכולנו זכות להמשיך ולחיות בארץ".