תפריט נגישות

רב"ט משה פינקל ז"ל

משה פינקל
בן 31 בנפלו
בן פרידה וזאב
נולד בתל אביב
בי"ג בטבת תש"ב, 2/1/1942
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: חטיבה 623
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ה בתשרי תשל"ד, 21/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: נהריה

קורות חיים

משה, בן פרידה וזאב, נולד ביום י"ג בטבת תש"ב (2.1.1942) בתל אביב.

משה גדל בתל אביב עד שסיים כיתה ב'. לאחר מכן התחנך בקיבוצים שונים. עד היותו בן ארבע עשרה התחנך בקיבוץ גלאון ומאז ועד היותו בן 17 התחנך בבית השיטה.

משה העדיף את העבודה על הלימודים. כושרו הגופני היה רב והוא ביצע עבודות גופניות קשות.

בבית השיטה נקשר לחברים רבים ואף הושפע מהם להתנדב לשרת בקומנדו הימי. שנה לפני הגיוס חזר משה לתל אביב כדי לשהות שנה תמימה בבית הוריו.

כשהגיע זמנו להתגייס מימש את רצונו לשרת בקומנדו הימי. אחרי תקופת שרות ביחידה זו החליט, שהיבשה עדיפה והוא התנדב לצנחנים. משה עבר את כל שלבי האימונים המקובלים. כחודש לפני סיום שרות החובה נפגעה ברכו לאחר צניחה. משה נלקח לניתוח ואושפז זמן רב. כאשר עזב את בית החולים נקבע לו פרופיל נמוך, באפריל 1962 השתחרר משרות סדיר והועבר לשרת במילואים בהג"א.

משה שאף להרפתקאות ולחיים חופשיים. מסתרי הים והעולם הרחב משכו אותו. הוא החליט להפליג באניות דייג למרחבי האוקינוסים. הוא עלה על סיפונן של "עוגד 2" ו"עוגד 3" והפליג עד שנת 1964. במשך שנתיים אלו הרווה מעט את צמאונו להכיר עמים וארצות והתחיל לעסוק בקולנוע. הוא הצטרף, כאיש צוות טכני, להפקה של סרטים שונים, הכיר הרבה אנשים, ביניהם מפיקים, במאים ושחקנים ידועים וחי חיים מעניינים על פי דרכו.

סוף מאי 1967. משה, המוצב בהג"א, לא ידע מנוח. הוא חיפש יחידת צנחנים שתסכים לצרפו אליה. בחיפושיו הגיע לסביבת מחנה ישראל שם המתינה החטיבה בין עצי ההדר. משה חיפש מכרים שימליצו עליו והגיע, לאחר חיפושים רבים, לעוזי אילת, בן בית השיטה, אז מ"פ בגדוד 71, אותו הכיר מהתקופה שעשה בבית השיטה. עוזי שוחח עם המג"ד ומשה צורף לפלוגה א'.

מאז הזכיר ללא הרף את הזכות שהיתה לו להלחם בקרב ההיסטורי לשחרור ירושלים.

כשהשתחררה החטיבה זומן משה לדין צבאי באשמת נפקדות מיחידת הג"א אליה השתייך. משה סיפר את סיפורו. עדים מהחטיבה אישרו שהשתתף בקרב על ירושלים והשופטים הצבאיים זיכו אותו.

משה הפך תושב נהריה. הוריו עברו בשנת 1960 לנהריה והקימו שם בית חרושת לנקניק. משה חזר מן המלחמה והתקבל באהבה, במיוחד על ידי בנות נהריה, שהיו כרוכות אחריו בשל הופעתו הנאה.

משה התחיל להשתלב בעבודה במפעל הבשר של ההורים. במרץ 1969 נשא לאשה את חברתו עליזה לבית אורנר וכעבור שנה נולד בנו יעקב.

שנתיים מאוחר יותר, באפריל 1972, נולדו התאומים אברהם ויצחק.

בפברואר 1971 שוב יצא משה לחו"ל. הפעם נסע לגרמניה להשתלמות בת חצי שנה בתעשיית בשר. כשחזר מגרמניה היה, למעשה, למנהל מפעל הבשר של המשפחה.

לאחר הנישואים "בויית" משה וביתו של הזוג הצעיר נעשה מרכז לחברים רבים, שמילאו אותו ערב ערב. החינוך הקיבוצי אותו קיבל בימי ילדותו הטביע עליו את חותמו. למרות שהפרנסה היתה מצויה בשפע וגם מכוניות יקרות לא חסרו נשאר קיבוצניק באופיו: אהב לעשות את עבודות הבית, האיר פנים לכל אדם ולא התמסר יותר מן הנחוץ לענינים שבחומר.

בשנת 1969 נפצע משה בשנית בשעת חידוש צניחה. הוא חשש לגשת לוועדה רפואית מחשש שיועבר מהחטיבה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התייצב בפלוגתו ועם גדודו, גדוד 565 ירד לסיני.

ביום שני בלילה, ה-15 באוקטובר, נמצא משה בסירת גומי שצלחה את התעלה ונלחם ממערב להרחבת ראש הגשר. לאחר ימים מספר נקראה פלגתו, פלוגה א', לשוב לגדה המזרחית של התעלה כדי לאבטח את גשר הגלילים מפני פשיטה מצרית אפשרית.

אור ליום שבת, ה-20 באוקטובר 1973, הפגיזו המצרים בקטיושות את האזור בו נמצאת הפלוגה. פגז קטיושה פגע פגיעה ישירה בשוחתו של משה והוא נהרג. חבריו, שחשו לעזרתו, הוציאוהו מהשוחה ללא רוח חיים.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה