קורות חיים
כהנא דוד (דדי) נולד בקרית מוצקין בט"ו בשבט התשל"ב, 31.1.72, בחור נאה, בלונדיני עם עיניים כחולות, פיקח, חכם, בעל מוטיבציה גבוהה ושאיפה למצוינות בכל השטחים בהם עסק. תלמיד מצטיין ופרפקציוניסט, בעל כושר התמדה ורצון להצליח. כאשר הציב לעצמו מטרה כלשהי ולו הקשה ביותר היה חייב להגיע ולבצע אותה על הצד הטוב ביותר ולא משנה במה זה כרוך, חבר נפלא ובן מסור, נאמן ואוהב.
סיים את לימודי ביה"ס העממי "שרת" בקרית מוצקין ומשם לביה"ס מקצועי "אורט מוצקין" במגמת אלקטרוניקה. ב- 1990 סיים את כיתה י"ב וניצב בפני דילמה האם להמשיך לעתודה או להתגייס. לבסוף בחר בלימודים תוך התחייבות לשרת שנתיים בשרות קבע בחיל האויר וכך בחופשת הקיץ עבר טירונות כלל צה"לית. לאחר מכן המשיך בלימודיו באורט ביאליק אותם הוא סיים בתחילה כטכנאי ואחר כך כהנדסאי אלקטרוניקה. במהלך שנת הלימודים האחרונה הלכה והתגבשה בליבו החלטה לשרת כחייל קרבי ולתרום כמה שיותר למדינה, וכך במקביל ללימודיו התאמן גם באימוני כושר גופני, ריצות, נסיעות באופניים וכו'.
כאשר התגייס לשרות ב- 10.5.1992 התגבשה בו החלטה לגבי המסלול שבו ימשיך את דרכו, זאת לאחר שיחה עם בוגרים שסיימו את הלימודים לפניו, וכך ביקש לשרת בחיל הקשר במסלול הנקרא קשר"ג (קצין קשר גדודי). ראשית הדרך היתה לעבור מחדש טירונות אג"מית המכשירה אותו כחייל קרבי. כבר בראשית דרכו תוך כדי אימונים נחבל בברכו הימנית ובמהלך האימונים החל להתלונן על כאבים ברגליים במיוחד ברגל ימין. בבדיקות שערכו לו נקבע שיש לו שברי מאמץ בירך ובכף הרגל. מכאן ואילך הכאבים נמשכים ומציקים כאשר ידוע שהוא "בעל שברי מאמץ" ובהתאם לכך גם ההתיחסות פיזיוטרפיה כדורים וכו'. הכאבים התגברו במהלך קורס מ"כים ודדי נאלץ לפרוש מהקורס, אולם הוא אינו וויתר, לאחר 3 חודשי מנוחה ביחידת שריון ברמת הגולן הוא חוזר ומתחיל מחדש את קורס המ"כים עם קבוצה אחרת ויחד איתה הוא סיים את המסלול עד לקצונה. בדרגת סג"מ הוצב דדי בחטמ"ר אפריים בתפקיד ראשון ע. קשר"ח משם המשיך לאוגדת איו"ש ולתפקידים מגוונים אחרים. כל אותה תקופה נמשכים הכאבים ברגל ימין כאשר הוא כבר מתורגל ויודע איך לחבוש את עצמו ומה לעשות. תוך כדי השרות נמשך רצף החבלות ברגל ימין באיזור הירך ועימם מתגברים הכאבים, כל ביקור אצל רופא הבסיס או בביה"ח קושר את הכאבים לשברי המאמץ או למאמץ יתר לתאונה ולחבלה והפתרונות שטחיים. לקראת סוף שנת 1995 תחילת 1996 משמש דדי כקשר"ח בחטמ"ר מנשה בדרגת סגן. הפעילות המרובה, פריסה מחדש, מעבר למחנה דותן, הבחירות בשטחים והפעילות השוטפת הגבירו את הכאבים ופתרונות - אין. ב- 17.5.96 מגיע דדי הביתה מתפתל מכאבים. לביה"ח רמב"ם הגיע ב- 19.5.96 וכרגיל נשלח שוב חזרה לבסיס ולהמשך טיפול פיזיוטרפי. אלא שהפעם בהתערבות הוריו הגיע לביה"ח בנהריה ושם קיבל טיפול מיידי, בוצעו כל הבדיקות הנדרשות ומיד נקבע גידול בעצם הירך. מרגע זה החלה מלחמה מלאה בסבל טיפולים כימוטרפיים, ניתוחים אישפוזים וכו' דדי האמין שיצא מזה, תמיד היה אופטימי ואף תיכנן את עתידו. בשיחות עם מקורביו תמיד היה חיוך בשפתיו ובדיחה מוכנה להישלף, תמיד הוא היה המעודד וגרם לסובבים אותו לחייך.
מצבו הלך והתדרדר במהירות וכך ב- 28.2.97, כ"א באדר א' התשנ"ז לפנות בוקר נפטר דדי ז"ל בן 25 וחודש היה במותו.
דדי הועלה לדרגת סרן לאחר מותו.
יהי זכרו ברוך.