משפחות הנופלים, הורים שכולים, אלמנות, אחים, יתומים וחברים, קצין תותחנים ראשי, מפקד האגד, קצינים ואנשי האגד.33
שנים חלפו מאז המלחמה הנוראה ההיא, מלחמת יום הכיפורים.
מלחמה אשר גבתה מאיתנו את המחיר היקר מכל - אובדן יקירינו.
בכל אחד מהנוכחים כאן היום, נגס השכול נתח והותיר חלל ריק.
את מקומו ממלאות מחשבות, תהיות והמשאלות של איך זה היה נראה אם היקיר לנו, היה איתנו.
גם אני, נציג הדור השלישי לשכול, נכדו של רס"ל חיים ירדני ז"ל, תוהה לא מעט איך החיים היו נראים בלי השכול. בלי התמונות של סבא הממלאות כל פינה בבית, בלי נרות הזיכרון הנדלקים בזמן אירועים משמעותיים למשפחה או סתם כשלאמא עצוב, בלי טקסי הזיכרון והעלייה לקברו בכל שבוע ובלי העצב בעיניה של אמא, סבתא ושאר בני המשפחה.
אני תוהה עד כמה הסיפורים שמסופרים במשפחה אודות סבא היו משקפים את המציאות. איך זה היה אם גם לאמא היו זיכרונות מסבא, מאחר והיא הייתה בת 3 כשנפל, ואיך זה היה נראה ומרגיש לשבת בחגים שנחגגו לאחרונה עם סבא בראש השולחן. תוהה אני לעיתים איך היה אם סבא היה נושא אותי על כתפיו ביום ברית המילה שלי, וגם היום ביום בר המצווה שלי מלווה אותי בדרכי במעבר מילדות לבגרות.
אומנם אני חווה את האובדן בדרך עקיפה יותר מאשר ישירה, ואומנם יש לי עוד סבא שמפצה אותי על החסר, אבל כדור שלישי, אף אני גדלתי בצל האובדן והשכול.
אני נושא דברים כעת בשם הנכדים ואומר לכם ההורים, הסבתות, הדודים - עצוב לנו כשעצוב לכם. גם אנחנו מרגישים בדרכינו שלנו את הכאב שלכם, רובנו אף מרוויחים מהפיצוי שאתם מעניקים לנו כשאתם מנסים לפצות אותנו שלא נגדל לדעת מהו אובדן הורה או יקיר.
אבל אנחנו מלווים אתכם יום יום, שעה שעה בחיים ללא אדם אהוב. משתדלים להוציא מכם חיוך מתנצל, בדרך של מעשה משובה, או חיבוק שמנסה לאסוף אתכם ולהכיל את כאבכם. מנסים להתחלק אתכם בנטל הכבד על כתפיכם.
33 שנים אחרי והשכול הוא חלק גם מחיינו.
אני רוצה לסיים בנימה אישית.
שמי חי, ואני נקרא כך על שם סבי חיים ירדני אשר גם לזכרו התכנסנו היום.
בימים אלו אני חוגג את טקס בר המצווה שלי, טקס המעבר שלי אל הבגרות.
נוכחותו של סבא באירוע תהיה בדמות אמירת "יזכור" בבית הכנסת לזכרו.
ברגעים אלו, האובדן של סבא מכה בי במלוא עוצמתו, כאשר סבי שלא זכה כלל להכיר אותי, אינו עומד לצידי על הדוכן בבית הכנסת ולא חולק איתי את הרגעים הכל כך משמעותיים עבורי.
זהו כאב האובדן שלי.
ובשם דור הנכדים אני מאחל:
מי ייתן ואיש מאיתנו לא יידע עוד אובדן ושכול.
מי ייתן וכולנו נמצא נחמה.
תודה לכם