בני המשפחה כותבים: "ילד מתוק,/ חסר בכל רגע/ ולא נשכח לרגע/ ובעיקר לא נבין.../ יש הנוסע בעקבותיך,/ יש המביט או מחייך כמוך,/ מדבר או צוחק כמוך/ יש המזכיר ויש הנזכר./ בכל אחד שהכיר אותך/ נשאר ויישאר משהו לעד – / מלה, מעשה ובעיקר חיוך./ נזכור ונאהב".
מאיר, חברו של ניר מבית-הספר התיכון, כותב: "תמיד אזכור אותך, איש גדול עם חיוך על הפנים וחוש הומור מדהים, פשוט לא להאמין איך בשנייה אחת איבדנו אותך לתמיד... נשתדל תמיד לחייך למענך כי בטוח שאתה תרצה שנזכור אותך עם החיוך הרחב ואני משוכנע שכך גם תרצה לראות ולהביט בנו מלמעלה. אני אוהב אותך אח יקר ולעולם לא אשכח אותך. תשמור עלינו ממקום מושבך בין המלאכים ותיתן את הכוח למשפחתך הנדירה ולחבריך האוהבים להמשיך לחיות בשבילך... שלום חבר, תנוח על משכבך בשלום! אוהב וזוכר לנצח".
מתוך דברים שכתב רונן, פקודו של ניר: "היית המפקד שלי, המורה שלי, הבן-אדם שסמכתי עליו... אני זוכר את הזמנים הטובים שהיו לנו יחד. מאז שנהיית המפקד שלי התחלתי לראות דברים שונה. היית מעביר לי הכל בצחוקים, אמרת שתמיד יהיה טוב. אופטימי, ותמיד מנסה לעזור, כל כך אהבתי אצלך את מידת הנתינה, נתת ונתת ומעולם לא ביקשת חזרה. אתה כל כך חסר לי, אין לך מושג עד כמה... דיברתי איתך שעתיים לפני שעלית למארב האחרון שלך. צחקנו עליך שאתה צעיר ועד כמה אתה לא רוצה להיות שם, והנה בבוקר מעירים אותנו ואומרים לנו שאתה כבר לא איתנו... ניר, נקשרתי אליך מאוד, היית המפקד הכי טוב שהיה לי... אני אוהב אותך לא רק כמפקד אלא כאדם. היית אדם מקסים, נדיר לפגוש אדם כמוך. מקווה שתשמור עלינו מלמעלה, אנחנו לעולם לא נשכח אותך. אוהב אותך".
שני, חברו מהשירות הצבאי, כותב: "בהכרות הקצרה שלי עם ניר, שרובה היתה שעות על גבי שעות של שמירה יחד בצ'קפוסט, הכרתי אדם עם לב יותר גדול ממנו, שמוכן לתת הכל לחבריו ולעשות הכל למען צוותו ולמען חייליו, אדם שהיה מוכן לוותר ובלבד שהחיילים שלו יקבלו מה שהם רוצים. מפקד משכמו ומעלה ואדם נפלא".
מורן כותבת לבני משפחתו של ניר: "היה לי הכבוד להכיר אדם נהדר, מוכשר ומצחיק כמו ניר. אולם הכרותנו ביחס אליכם היתה קצרה אך בהחלט מספקת ובלתי נשכחת. במשך כשבועיים וחצי בילינו בארצות-הברית ביחד. ניר היה ליצן המשלחת, דאג להצחיק אותנו עד דמעות כדי שלא נחשוב יותר מדי על הבית, היה מחליף פרצופים כל שנייה וחצי בערך ושר כל רגע את השיר 'חי בפלורנטין חולם על ניו-יורק סיטי' ומאז הוחלט רשמית שזהו שיר המשלחת!... קשה לי להגיד ולכתוב 'ניר היה...' ניר עדיין בשבילי ותמיד יהיה בשבילי אותו אדם שכשהייתי צריכה אוזן קשבת, תמיד היה בסביבה, תמיד ידע איך להוציא אותנו מאותו דכדוך שאליו כל חבר במשלחת היה נכנס בשלב כלשהו. ניר תמיד ידע להצחיק בזמן המתאים למרות שלא תמיד היה במצב-רוח מרומם. אני לא אשכח איך הוא כל הזמן סיפר לי על הסבא והסבתא שלו, כמה הוא אהב אותם, כמה צרם לו שהם נהרגו בתאונת דרכים וכמה רצה שהגלגל יחזור לאחור. כרגע המשאלה שלי היא שניר יחזור אלינו, שניר יצחיק אותנו כמו פעם. ההבטחה שלי לכם ולניר היא שלעולם לא אשכח אותו, שלעולם לא אשכח כמה אהבה היתה לו בלב ובנפש וכמה הוא ידע לתת והמון גם לאנשים שלא כל כך חיבב. אוהבת ומתגעגעת אליך לייבו..."