שנה, שנה חלפה, ומאז אותו בוקר נורא שידי רוצח,שם קץ לחייך ברוריה היקרה!
שנה ועדיין לא מאמינה שאת לא נמצאת כאן מולנו, איתנו כתמיד, אלה התכנסנו כדי לעלות קווים לדמותך!
היינו ילדות כולנו בתחילת דרכנו, בעליה ארצה, בחברת הנוער, בעליה למלכיה, בעזיבות.
40 שנה, 40 שנה יחד!
בכל החתונות, בהריונות, בלידות, בגידול הילדים, בחתונות הילדים, בפגישות מדי פעם, בהולדת הנכדים, הכל הכל יחד.
אז איך אפשר לחשוב לרגע, שאת אינך?!
היית אישה נאמנה לדגי, דואגת לו תמיד, דואגת לבית, מטפחת אותו מבפנים, מבחוץ, לכל היה לך זמן!
היית אם מסורה לגילה ומירה, בנותייך הנהדרות!
ללא כל קושי, היית עושה את דרכך מנהריה לבאר-שבע, חזרה לקרית-אונו וכמובן הביתה.
עוזרת ותורמת כל מה שביכולתך.
היית חברה טובה ומסורה לחתנייך, גאה בהשגיהם, בחריצותם.
מאושרת מנכדייך מה לא?!
חברה טובה לנו לבנות, לכל אחד לחוד, ולכולנו יחד, היית מגיעה לכל שמחה ומעודדת בכל צער. יחד תמיד, בהכל!
ימים מספר לפני ששמו קץ לחייך, צילצלת אלי מגילה וכך אמרת לי: "ציפ אני אצל גילה, חזרתי ממירה ומחר בבוקר חוזרת הביתה. אבל הערב אני חייבת לגשת לנעמי, לא הייתי אצלה הרבה זמן, רוצה למסור לה את הצ'ק עבור 40 למלכיה."
איתי דיברת, לנעמי נסעת, הביתה חזרת, אבל, אבל צילצול נוסף אלי, כבר לא השמעת.
ברוריה יקרה, נשארנו אפופי צער ויגון, מול משפחתך המגובשת, השארת בעל, בנות, חתנים ונכדים לתפארת!!
את איתנו, בתוכנו, לא ניפרדנו ולא ניפרד לעולמי עד!!!!
ציפ.
6.3.90