אלבום תמונות
לזכרן של נועה וקרן
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל אולי, כי אני לא מבינה איך אפשר לדבר עליכן,
בזמן עבר, איך אפשר לבטא את המילים - נועה וקרן ז"ל.
עוד לא עבר שבוע ואנחנו עדיין לא מעכלים, לא מבינים, לא רוצים להבין.
אומנם לא הכרנו אתכן זמן רב, אך בתקופה הקצרה שהייתן איתנו הספקנו לראות עד כמה אתן מיוחדות, בנות טובות, עדינות, בעלות שמחת חיים, תמיד הייתן מחייכות, החיוך של שתיכן, שלא ימחק מזיכרוננו, החיוך התמים שלכן שכבר לא ייראה בסביבתנו.
כולם אומרים לנו שאנחנו צריכות להיות חזקות, גם אם קשה לפעמים גם אם עצוב כואב וקשה לשכוח כי כך החיים מתנהלים, גם אם לא כל כך רוצים.
אבל זה קשה, קשה לנו לקום בבוקר ולראות שאתן לא כאן, קשה לנו לעבוד בלעדיכן, קשה לנו ללכת לישון ולהירדם בלי לחשוב עליכן, אתן לא מתארות לעצמכן כמה קשה לנו.
אומרים, שהזמן הוא התרופה הכי טובה, אבל גם בזה קשה לנו להאמין, כי איך אפשר להשלים עם העובדה שאתן כבר לא תהיו כאן?!
אני זוכרת בשבוע שעברנו, שתי הלוויות, חברות קוברות חברות, בנות צעירות, הלוויה אחרי הלוויה.
הבכי של הוריכם, הדמעות של משפחותיכם והצער של יקירכם לא ימחק מזיכרוננו למשך זמן רב.
המשפט: "אלוהים קוטף את היפים שבגן כל כך מזכיר לי אתכן, פרחים יפים שלנו"
אני יכולה להמשיך ולדבר עליכן בלי הפסקה, אבל אין מספיק מילים בעולם שיביעו את הכאב והצער שאנו חשות.
נועה וקרן, גם כשהימים יחלפו וחודשים יעברו, תמיד תהיו חלק מאיתנו, תמיד תהיו בתוך ליבנו, תמיד נישא אתכן במחשבותינו.
חברות שלנו, אנחנו מקוות שאתן ביחד, שם למעלה, משגיחות ושומרות עלינו, לעולם לא נשכח אתכן מלאכיות שלנו.