רש"ט נועה שלמה ז"ל

אלבום תמונות

כל יום שעובר, מוחק את זה שקדם לו.
בדרכו הבלתי ניתנת לשינוי, מסתובב הגלגל בחריקה חלולה, קובר עוד יום וכך באיטיות רחבת יריעה הזמן מכרסם בשיניו את כל העולה בדרכו, מתקדם לאיטו, נע כמו כוכב אפל, נסחף מעל החצי השני הטבוע של העולם ואינו יודע מהי אמת...
האמת של כל מחוז הדעת שמיגדל זיכרון אחד ויחיד ינקב אותו: לחיצת בוהן המוות על חיי נעוריך, על ניצן הפרח שמעולם לא יפתח.
בהלם אור יום, גורל תוחב תהום:
אנקת אם
דמעת אב
זעקת אחים
בית עוטה שכול ואבל.
שפת השכול היא שפת נפש ללא ניבים וביטויים, נטולת מילים.
בבדידות אילמת חולפים חיי בצל כהה ובחלקם מסכים מעורפלים ומבלבלים.
נפשי כלואה בחבלי הקיום וגופי מתקשה לכוון את ימיו לשנות את מסלולם.
תחושת ההחמצה בוערת בי וכוססת ללא ליאות את סיבי קרבי. פיתולי הסבל לופתים אותי למקלעת סבוכה.
אני זועקת בשיכרון הלילה, מכה בחזי עד שכבה האור האחרון...
אני, שאינני זוכרת רגע ללא צער... נאחזת בשערי הבטן של השמיים ויונקת כל נחמה מהכוכבים.
נועה ילדתי - בעודך תרה אחרי מעוף המלאכים, תני לי אות ולמדיני את סודות הנסתרים.
את שמכוננת הד באזני
האזיני לכאבי
וכאבי לי.

אוהבת, אמא.

3.3.2009