אלבום תמונות
באור יסורי השירים, יומי משכתב לי את טיוטת הלילות
כל כך הרבה שקט בין המילים...
נושאת את עיני על מרומי העד, אל הגבהים שהנשימה בהם נעתקת ושואלת ללא הרף בפעם הכמה למה?
אך כל מאום אינו משיב מהשמים, רק הלב שב להישבר...
הכאב עודנו חד, לרגע חומק אך מגיח בעוצמתו, זרועותיו הארוקות חובקות אותי ומטלטלות עד אובדן איזון, בדומה לספינה הנחבטת בגלים סוערים.
עוטפת את זעקתי בשתיקתי והולכת לתוכי בנתיב הבדידות עד אובדן דרך בה ניטל עליי לצעוד עד כלום, עד תום.
תש כוחי בגופי המנופץ בין שבריו, לכודה בסבך הסבל והצער, סרוגה במסרגות הזמן, מנסה לתפוס את הלולאה שתשיב אותי לאריג המקורי, אך צדפת המציאות, תהום...
בין החריצים הנסדקים ובין התפרים הנפרמים, אני מתקשה למצוא את עצמי בתפר זרוע האתמול העמוס בזיכרונות ובטללים כבדי דמעה לבין המחר המחייב.
במצוקות הזמן המעיק אני חגה בריקות מרחב סביב עולמך, מנסה לעצב לי צלם ודמות של חיוך נסוך על פניך, של שנות נעורים שהקיפו את הדר מעלותיך וטוהר חיים שנקטפו טרם זמנם.
ואת, שם... מרחיקה ריאות בתוך מסך ערפילים, בהתפוגגות הכחול ובאור הדמדומים כוכב אחד ניצב לבדו בחשכה...
אוהבת, אמא