קרן,
4 שנים עברו, יכול להיות? האם זה נכון?
אמרו שהזמן יעשה את שלו, אבל מה שנוכחתי לדעת, שהאובדן אינו מרפה.
הכרתי אם שכולה שאיבדה את בנה לפני 22 שנה בלבנון, וכאילו האסון קרה רק אתמול, זוכרים הכל מהשניה הראשונה וזה מה שמלווה אותנו ונמצא איתנו, מהרגע בו ידענו, אבא ואני, שאת באוטובוס התופת.
קרן, את שחיכינו לה כל כך הרבה שנים וגרמת לנו רק שמחה, אושר והנאה, תמיד תיהיי חלק מנשמתי עד יום מותי.
קרן החיים מלאי יסורים, אף אחד לא מלמד איך לחיות את האין, את החוסר שאת לא איתנו יותר. הגעגועים מתגברים ואינם נותנים מנוח, החיים שובשו ונכנסו למערבולת של עצב, יגון וזכרון.
אנחנו עומדים פה נפעמים ונרגשים, אולם את אינך מגיבה וקולך לא נשמע. תמיד היית מעל כולם וגם עכשיו את שם, למעלה, נעלמת לנו.
אנחנו אוהבים אותך ולא עוזבים, זר לא יבין זאת.
אוהבים אותך,
אבא, אמא ואורית