הזיכרון שנותר לי ממך, ניר, כפי שמתארים גם כל אוהביך, הוא אהבת החיים שלך. ושמחת החיים שלך. ידעת לנצל ממש כל יום ולהנות ממנו.
אף פעם לא נמאס לך לשבת בבאב, לצאת לרקוד או לאכול במסעדה. אם אחד מאיתנו העז לומר לך שלא בא לו לצאת לבלות או אפילו לבוא לים היית מתקשר אליו ולא מותיר לו ברירה.
תמיד הצלחת לשמור על חיוך ושמחה. חיוך מהלב. והצחוק הנפלא שלך משולב בקול דק שגרר את כולנו יחד איתו.
כמה יחסר החיוך הזה עכשיו, כמה קשה ולא מתעכל לי לכתוב מילות פרידה כמה תחסר לנו, ניר, כשנצא וניפגש בלעדיך, אין ספק שכלום כבר לא אותו דבר, מה ימלא את החלל העצום הזה שפערת אצל כולם בלכתך.
כל אדם ממלא תפקיד בעולם, אתה סיימת את תפקידך בטרם עת. הסתכלתי בהלוויה על כל האנשים שעמדו והתקשו להיפרד ממך - בעצם הבנתי עד כמה הצלחת לגעת בכ"כ הרבה אנשים שהכרת, מבוגרים וצעירים כאחד, אפילו בזמן קצר הספקת לגרום לכולם להתאהב בך ולהנות במחיצתך.
נשאר הרבה כאב, הגדולה תהיה שאני אצליח עם הזמן להפוך אותו לסיפוק, להתענג על הזיכרונות מהבילויים, הטיולים והטיול האחרון יחד לסיני מהעובדה שהיה לי העונג להכיר אותך.
מתגעגע אליך מאור ניר.
ובטוח שאתה עדיין מחייך למעלה ושומר על כולנו.
רן