ניר,
איך זה שתמיד את הדברים הטובים אומרים על אדם כשהוא איננו?
בשבילי הייתי, סליחה, אתה הכל. אתה אחי כשאחי לא נמצא, אתה חבר כשאין אחר מלבדך.
אתה הראשון שאליו אני מתקשר כדי לדעת מה קורה בחבר'ה. כן, אתה יודע הכל.
אני מסרב להאמין שאתה לא כאן. לי נראה שיצאת לחופשה ארוכה ותתקשר שתחזור.
זה לא משהו יוצא דופן, זה קרה לא פעם. תמיד ידעתי שאני שונא את חיפה ולמרות זאת גררת אותי פעמים רבות אליך הביתה לראות סרט ולאכול בגט עם שניצל. ועכשיו אני שונא את חיפה יותר מתמיד.
גדלנו והתבגרנו זה לצד זה. עשינו הכל ביחד ותכננו לעשות עוד הרבה.
אין תחליף לחבר ילדות, את זה אני מבין עכשיו. מי עוד יכול לשבת ולספר:
"עידן? אני מכיר אותו עוד שהיה אוכל דבק פלסטיק...". לשמחתי יש עדיין כאלה שיכולים לספר אבל זה לא יהיה אותו דבר בלעדיך.
מעולם לא בכיתי כשאיבדתי מישהו קרוב. לא כשסבא נפטר, לא כשסבתא נפטרה וגם לא שאתה הלכת מאיתנו. אני לא יודע איך בוכים מצער וגם לא רוצה לדעת.
תמיד אני חושב מה היה קורה לו הייתי מתקשר אליך בשבת בצהריים ומעכב אותך בחצי שעה. בטח היינו צוחקים על מה שקרה.
אני לא איש מאמין ואינני מאמין בעולם הבא אבל בשבילך אני מוכן להאמין ולו רק כדי שנפגש שנית כשזמני יגיע.
בינתיים אתה מוזמין לקפוץ אלי לסרט. אני אכין לך את הפיצה שאתה כל כך אוהב ("בלי בצל, סמרטוט!!") ואתה תספר לי איזה שבוע עבר עליך ומה הרכילות האחרונה בחבר'ה.
ניר, אני נורא מתגעגע, איפה אתה? למה אתה לא מתקשר?
אתה אצלי בראש ובלב תמיד.
מה נשאר עוד להגיד? לא אומר שלום כי שלום אומרים כשנפרדים.
ואנחנו לא נפרדים, מעולם לא נפרדנו.
אוהב אותך, אחי
עידן