ניר רגב ז"ל

עזבת את כולנו מהר מדי, מוקדם מדי, בלי שום התרעה, בלי כל הכנה, בלי להפרד.
הכרנו רק 5 שנים, כל כך מעט, אך מספיק כדי לדעת איזה אדם מדהים נפל בחלקי לפגוש.
אני עדיין לא יודעת איך להתמודד עם האובדן, עם הדרך שבה איבדנו אותך. אני מאמינה שאתה נמצא שם למעלה ומתבונן בכל אחד מאיתנו, שומע את כל הסיפורים שאנחנו מספרים עליך, כמו מרכיבים פאזל, משלימים חלקים חסרים.
מסתכלים על התמונות שלנו יחד, על התמונות שלך, ואי-אפשר להאמין. נראה כאילו נסעת לתקופה - ושתחזור!
לאחר הלוויה, כשהיינו אצלך בבית, אמא שלך אמרה לנו בבכי לפני שנפרדנו "אל תשכחו את הבן שלי", ואני חשבתי לעצמי, איך אפשר יהיה לשכוח אותך אי פעם, ילד נפלא כמוך, תמיד מעלה את מצב הרוח תמיד משרה אמירה נעימה, תמיד מאושר, תמיד דואג שטוב לכולם, תמיד טוב לך.
עכשיו, הזיכרונות, התמונות - זה מה שנשאר.

ניר, לעולם תהיה נצור בזכרוני - אוהבת ומתגעגעת, רוני.