רס"ר אהוד אודי גולדווסר ז"ל

20/3/2007 - מבצע הזדהות עם השבויים והנעדרים ב - 270 בתי ספר ברחבי הארץ.
חטיבת הביניים ע"ש קלמן, רמת השרון.
שלום לכם המורים והתלמידים
שמי מיה שליזנגר ואני חברת ילדות של אודי (אהוד) גולדווסר. אני באתי לפה בשמי ובשם כל אותם חברים שגדלנו ביחד בנהריה. אודי הוא חלק בלתי נפרד מאתנו והוא יחסר לנו מאוד. אין יום שעובר מבלי שנזכור אותו נחשוב עליו. אני אומנם באתי בתור חברת ילדות של אודי, אך תדמיינו לעצמכם שעומדים פה לידי חברי ילדות של כל שאר החיילים החטופים והנעדרים שגם הם רוצים לספר לכם על החברים שלהם.
אודי ושאר החיילים החטופים והנעדרים הם לא רק תמונה של איזה סטיקר, שלט חוצות או פרסומות בטלוויזיה, הם בני אדם בדיוק כמוני וכמותכם. וגם להם יש רגשות, מחשבות, רצונות וחלומות שחלקן נעצרו לעת עתה.
אודי גדל ונולד בנהריה לזוג הורים מדהימים מיקי ושלמה והוא אח בוגר ליאיר וגדי.
אודי כמותכם, היה תלמיד בביה"ס. למעשה כל חברי הילדות של אודי, וגם קרנית אשתו, למדנו כולנו ביחד בביה"ס עמל נהריה. אודי למד במגמה הריאלית. וכמו שבטח חלקכם איחר מדי פעם לשיעור, שכח להכין שיעורים או סתם לא התחשק לו לקום בבוקר לביה"ס, ככה גם אודי. כשאודי היה בגילכם הוא אהב מאוד לשחק שש-בש, הוא היה אלוף, היינו יושבים שעות ומשחקים, בעיקר בימי כיפור שהפכו למרתון של כמעט 24 שעות. בימי שישי היינו נפגשים כל החברה למשחק כדורסל, הוא היה תמיד בא עם הג'ינס ונעלי ההרים שלו וחולצת פלנל שהיית מושלכת הצידה ולפעמים גם שכח אותה שם. בשבתות נהגנו לצאת לטיולים ברחבי הארץ, היינו לוקחים את המכוניות הטרנטה של ההורים שלנו, ויסלחו לי ההורים. אודי היה בא עם האאודי 80 הזהובה, אחר עם האופל קדט או הוולו סטיישן ולפעמים התבדחנו והתערבנו איזה רכב יתקע ראשון. אודי אוהב מאוד מוזיקה וסרטים. היינו נוסעים לראות סרטים סינמטק בחיפה, כי רק שם לא אוכלים פופקורן באמצע הסרט, כי אודי לא אוהב שעושים רעש באמצע הסרט.
אודי אוהב לרכב על אופנוע ואפילו עשה טיול לאוסטרליה במשך חצי שנה אחרי השירות הצבאי שלו. הוא אהב חיות, תמיד היה אצלו בבית לפחות כלב אחד אם לא שניים והיו גם שני חתולים ו"מישהו" הכלב. בשנים האחרונות הוא התחבר מאוד לצילום וכל רגע אפשרי שאפשר לצלם כמעט הוא הנציח. אודי סיים תואר ראשון בהנדסת איכות הסביבה והמשיך לתואר שני בטכניון בחיפה. שם למעשה לפני כמעט 10 שנים הוא הכיר את קרנית, אשתו המקסימה, ולאחר 9 שנים הם התחתנו. הייתה להם חתונה קטנה וצנועה, הם רצו משהו אינטימי בלי יותר מדי המולה מסביב. מי חלם אז שהתמונה של אודי מהחתונה תתנוסס כמעט בכל פינה, וכל אחד כבר יודע מי הוא.
בעוד מספר שנים אתם תתגייסו לצבא. אני זוכרת את היום שאודי התגייס. כמו כל החברים, היה ברור שזה יהיה רק קרבי. אודי חלם לשרת בפלס"ר 7 אבל ברגע האחרון העלו אותו לאוטובוס שלקח אותו לקציעות, לטירונות של גבעתי. אני זוכרת את האכזבה שלו בהתחלה, אבל המפקדים דאגו "להרעיל" את החיילים, כמו שאודי סיפר לי, הם עשו תורנויות מטבח עם תחתונים סגולים על הראש, ותאמינו לי, זה עבד.
אני רוצה להזכיר לכם שאודי ואלדד נחטפו במהלך שירות המילואים שלהם, ולרגע אחד הם לא היססו לצאת אליו. כמו בשירות הצבאי, גם אחריו, תמיד היה הרצון הזה לתרום למדינה. אודי ואלדד נחטפו ביום האחרון של המילואים. רגע לפני שעולים על האוטו וחוזרים הביתה, לאשה, למשפחה ולחברים. אודי ואלדד נחטפו ב - 12 ליולי 2006, שבוע לאחר מכן, ב - 18 ליולי, אודי חגג את יום הולדתו ה - 31. אני בטוחה שזאת לא המתנה שהוא רצה לקבל.
אני רוצה לבקש מכם שלרגע לא תשכחו אותם, את כל העשרה, החטופים והנעדרים.
אני מניחה שחלקכם בלילה לפני שאתם הולכים לישון, בטח רצות בראשכם בקשות קטנות: "הלוואי ושהנערה הזאת תסכים לצאת איתי", הלוואי והנער הזה יסתכל עלי" ו"הלוואי שאני אעבור מחר את הבחינה". אז לבקשות הקטנות האלו, תוסיפו בבקשה עוד בקשה אחת קטנה "הלוואי וכל החיילים החטופים והנעדרים יחזרו הביתה כמה שיותר מהר בריאים ושלמים". אני מבקשת את זה כבר 250 ימים ואני מאמינה שאם כולכם וכל תושבי המדינה יבקשו מספיק חזק ויאמינו בזה, זה יקרה ואולי ממש בקרוב.
תודה רבה שניתנה לי ההזדמנות להיות פה היום, ואני מוסרת לכל המשפחות תמשיכו להיות חזקים ואופטימיים, מדינה שלמה עומדת מאחוריכם ומתפללת לשלום הבנים וכולנו מחכים ליום שהם יחזרו הביתה.
מאיתנו
החברים שאוהבים ומתגעגעים

מאיה שלזינגר