סרן נופר בן שושן ז"ל

נוף שלי, אהבה שלי, ארוסתי.
אני לא מעכל שאני כותב שורות אלה. מי יכול לעקל דבר כזה?
פתאום, כך פרח שנלקח מאיתנו.
בוב, אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על זה שנתת לי להיות חלק מהחיים שלך בשנים האחרונות, להינות ממך, לתכנן איתך את העתיד, שכנראה כבר לא יגיע.
לעולם לא אשכח את רוך שפתייך, צחוקך, חיוכך, את האנרגיות הטובות והחיוביות שעטפו אותך .
לקחו אותך כי בטח צריכים שם למעלה מלאכים.
תשמי עלינו. על המשפחה, עליי, על מדינת ישראל.
אני אשתדל לעשות הכל מכאן, מלמטה.
אוהב אות עד עמקי נשמתי.
"ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
בשובך יחזור שוב האור בעיני
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך."
זה השיר שאני ואת תכננו לעלות איתו לחופה שלנו.
בוב שלך לנצח!