נופר היקרה,
העיניים רואות והלב מסרב להאמין...
רק אתמול בערב, כשהיית בטיפול נמרץ עם
ההורים – אמירה ורמי ושי החבר – נתבשרנו על ידי הרופא שמצבך התייצב והחל להשתפר והייתה לכולנו תקווה שתצאי מהמערכה הזו כשידך על העליונה, כמנצחת כמו שתמיד היית, את שלא ידעת לוותר ולהרים ידיים – עד היום בבוקר...
כשנכנסתי אתמול בערב לחדרך – שוחחת איתי על יום ההולדת שלי שחל היום ושאלת איך אחגוג?
אמרתי לך, שהמתנה הכי גדולה עבורי תהיה שתבריאי ושנזכה לבשורות טובות.
נופר – את כל שירותך הצבאי ביצעת בהצטיינות ובתפקידים משמעותיים.
נפגשנו לראשונה כשבחרתי בך לרל"שית שלי וגם את התפקיד הזה ביצעת בהצטיינות רבה, במקצועיות וברגישות אנושית ושמחת חיים – שהיוו מודל לחיקוי גם לבכירים ממך.
עתידך הצבאי – היה מובטח ואת התלבטת בין משפחה לקריירה צבאית.
זכיתי נופר – זכיתי להכירך, ליהנות מעשייתך ומנוכחותך, סייעת לי רבות והיית לי עוזרת מעולה ונאמנה, יד ימיני,
ומעל לכל – היית לי כבת והסתלקותך מהעולם טרם זמנך – פערה בליבי פצע כואב ומדמם.
רמי, אמירה, חן, מאי ושי – מתחייב אני בשם חיל השלישות ללוותכם ולהיות לצידכם ולשמש לכם כתף תומכת ולפעול להנצחתה של נופר ולשימור מורשתה.
נופר שלי,
אני אוהב אותך, מתגעגע ומצדיע לך.