נופרי שלי,
אני מוצא את עצמי נמצא שוב בבית העלמין הצבאי בתום 30 ימים מאותה הבשורה האיומה ביותר שקיבלתי בחיי, הבשורה הארורה שאחותי נופר היקרה מכל איננה עוד בין החיים, ולמרות שעברו להם 30 ימים אני מסרב להאמין שאת שם מתחת לאדמה.
כשאני חושב עלייך נופרי, כל מה שעובר לי בראש זה : שמחת חיים, אושר, אור, צחוק מתגלגל, קצינה מצטיינת בצה"ל, אחות פייטרית, אחות שחותרת למצויינות, אחות מיוחדת ביופייה, אחות שאוהבת מאוד את משפחתה ואת הארוס המקסים שלה שי ובראש הרשימה הגאוה של החיים שלי!
אז איך יחד עם כל הדברים החזקים שאני אומר פה, אני יכול להשלים עם העובדה שאת לא תהיי פה איתנו יותר??? איך???
אחותי, כל יום שעובר הוא מבחינתי עוד יום שאני מתעורר אליו למלחמה והתמודדות עם הכאב והמצב החדש, שאחותי נופר היקרה איננה בין החיים!
הגעגועים אלייך נהיים חזקים יותר מיום ליום, כולנו מרגישים בחסרונך הגדול ,כואבים את הכאב הנוראי הזה ושואלים את עצמינו "למה???? למה זה קרה לך?""
במשך השבעה אספתי תמונות מכל החיילים, הקצינים והחברים שהגיעו לנחם וסיפרו לי סיפורים עלייך שמלאו אותי בגאווה! ומאז אינני יכול להפסיק להתבונן בתמונות שלך ולהיזכר איזה אחות מדהימה היית לי ולמאיצ'וק!
נופר, אני יודע כמה הייתה חשובה לך ההצלחה שלי וההצלחה של מאי אחותך היקרה בבגרויות וכמה רצית ללוות אותה בעת גיוסה לצבא.
אני מבטיח לך שאנחנו לא נעצור ונמשיך בנתיב בו היית רוצה לראותנו! היה חשוב לך שנצליח וכך יהיה אחותי!
מבטיח לך שאני אלווה ואכווין את מאיצ'וק לאורך כל דרכה כפי שאת נהגת מהיום בו היא נולדה! וכמובן שאני מבטיח שאדאג לאמא ואבא היקרים !
מידי יום כשאני פוקח את עיני אני מקשיב לשיר שאהבת לשמוע בכל בוקר בדרכך למשרד וכך אני מרגיש אותך קרובה לליבי:
" מה שהיה בילדותינו וכל דבר אז בי נוגע
מה שהפכנו להיות כל נפלאות היום
תקוות גדולות נשאה הרוח אז בואי ועמדי לרגע
חזרה שלכת זכרונות עכשיו קרוב, עכשיו קרוב..."
אוהב אותך לעד אחותי היפה!