...הפעם הראשונה בה נפגשנו היתה בקמ"ט. גבי היה אחד הפנימיונים - וזה מראש יצר תדמית מסוימת לגביו, כי להיות פנימיון זה אומר להיות אדם "שנשוי" לצבא, (ואז היתה לכך משמעות שלילית ביננו). אדם "שמגיל 14 אוכל מצופים", "מרובע", לפעמים "סבון" ותמיד מתנשא מעל האחרים - לא אהבנו את הפנימיונים כי כולנו היינו ותיקים מהם כמעט בשנה ובעלי נסיון רב יותר בטנקים (כך לפחות חשבנו).
דבר נוסף שהרגיז אותנו היתה העובדה שהפנימיונים אינם צריכים להתאמץ כמונו כדי לעבור את הקורס כי הם ממילא חייבים לגמור אותו כדי להמשיך לקורס קצינים.
גבי שבר את "תדמית הפנימיון" תוך זמן קצר. בחיוך הנסוך על פניו כל הזמן, בהלצותיו שהתאמו לכל ענין, ביחסו החברותי לכל אחד (ולא רק לפנימיונים האחרים), ובנכונותו לעזור. - ראוי רק לציין שלמרות הקלות שבה התיחס אל הכל ידע את הגבול וככל שנגע הדבר במישור המקצועי צבאי, היה יחסו רציני ובוגר, והדבר השתקף גם בהשגיו. הוא היה אחד הפנימיונים הבודדים שבלטו בהשגיהם בקורס, וזאת למרות נסיונו המועט יחסית. לאחר גמר הקורס המשיך גבי לקורס קצינים, וכשסיימו הגיע כמ"מ חדש לגדוד, בו שרתתי אני כמט"ק. הגדוד לא היה לגבי - להיפך היו לו זכרונות רבים ולא כולם נעימים מתקופות היותו חייל בצמ"פ - תקופה בה הכשר כאיש צוות טנק והוא לא הסתיר שזו היתה אחת התקופות הקשות בחייו.
גבי הגיע לגדוד בדיוק לפני הירידה לקו. הוא שובץ בפלוגה מבצעית. פלוגה המורכבת מחיילים ותיקים שלא התקדמו בצבא ונשארו אנשי צוות פשוטים - פלוגה כזאת נחשבת בד"כ לטובה מבחינה מקצועית והקשה מאוד מבחינת המשמעת והחיילות.
למרות היותו חסר נסיון השתלב גבי מהר מאוד בתוך הפלוגה ולמד לשלוט באנשיו, באמצעות חיוכים ועונשים כאחד. הקו נגמר, עלינו לעורף, גבי שובץ לסגל של פלוגת צמ"פ חדשה. עקב סיבות של כח אדם, הוחלט להעבירו אחרי כחודש בחזרה אל הפלוגה שלנו - הפלוגה המבצעית. הוא חזר אל הפלוגה שהכיר - קיבל צוות חדש, ומנוי של מ"מ 1 - המ"מ הבכיר. תוך ימים מספר התערה מחדש בחיי הפלוגה כאילו שלא עבר ממנה כלל. תקופה זאת של השבועות האחרונים לפני המלחמה היתה תקופה יפה מאוד. שבה בצענו מספר תרגילים מוצלחים, וביניהם שובצו סדרות נופש וספורט ששמשו כזריקות מרץ לכל הפלוגה.
בשבת האחרונה - שבוע לפני המלחמה כשהכוננות כבר היתה בעיצומה נסענו לסיור מפקדים בקו - להכיר את הגזרה אותה היינו מיועדים לתפוס. הפלוגה היתה מיועדת לתפוס את החלק הצפוני של הגזרה המרכזית - וזה היה אזור שגבי לא הכיר כל כך טוב. לעומת זאת הוא הכיר מצוין את האזור הדרומי של הגזרה - אזור המעוזים "מצמד" ו"לקקן", שם הוא הכיר כל ציר וכל דרך גישה כל עמדה וכל מטרה בשטח.
אני זוכר שהוא התענין מאוד בשטח החד והלא מוכר על מנת לזכור את מירב הפרטים. כשניסינו לצחוק ממנו על התענינותו שנראתה לנו מופרזת אמר, - "חבר'ה למרות שהמלחמה הבאה תהיה בצד השני של התעלה, צריך להכיר טוב את כל השטח", וכשהחלה השיחה להתגלגל על ה"מלחמה הבאה", אמר: "אני לא יודע מתי זה יקרה אך אני בטוח שזה יבוא" ואז חייך ואמר: "המחלקה שלי תכבוש את תחנת השידור בקהיר, וישמעו אותי בקול קהיר". שבוע אחרי זה פרצה המלחמה.
ביום הכפורים היה הסמ"פ שלנו בבית ולכן כשקבלנו הוראה לזוז קיבל גבי מינוי של סמ"פ. בשעה 2.00 בצהריים היינו ברפידים וכשתקפו שם המטוסים המצריים התחלנו לנוע מערבה לכיוון טסה. הגענו לשם בערך ב-5.00 והתפרשנו על אחת הגבעות באיזור, כשאנו הבהקי הירי ושומעים את ההתפוצצויות מאזור הקו עצמו. עד אז לא ידענו מה המצב ובזמן הנסיעה היה מצב הרוח מרומם - בדיחות עפו בקשר, וכולם חשבו שאנו נוסעים להשתתף באיזו תקרית קטנה נוסח מלחמת ההתשה - מין "טבילת אש שלפני השחרור".
בערך ב-17.00 חזר המ"פ מתדרוך אצל מפקד הגזרה, ואז התחלקנו לשני כוחות, האחד בפיקוד המ"פ נסע צפונה והשני בפיקוד גבי ושמנה עוד שני טנקים נוספים, קיבל משימה להצטרף לעוד שני טנקים ונגמ"ש משאריות הגדוד שישב אז בקו, וביחד לנוע לאזור מעוז "מצמד" ולהיות בכוננות לעזרה למעוז אם יתקפוהו. הגענו למעוז, עלינו לעמדות, גבי ירה מספר פגזים ל"גשוש" - כי לא הבחנו בשום דבר, לאחר מכן הדליק את הזרקור והחל לסרוק את השטח. לא זהינו כלום, ולפי הוראה נכנסנו לחניון באזור. בסביבות השעה 2.00 לפנות בוקר שמענו רעש של מנועים ושרשראות מצפון לנו. דוחנו על כך לחמ"ל וקבלנו הוראה לנסוע על כביש התעלה צפונה לראות מה קורה. מפקד הכח נסע עם עוד שני טנקים, וגבי אני והנגמ"ש נשארנו ליד המעוז. הם נתקלו במארב ונחלצו ממנו לכוון צפון. לאחר מכן עצרו וקראו לנו להצטרף אליהם.
גבי ניגש אלי וסכמנו את סדר התנועה - הוא מוביל אחיו הנגמ"ש ולבסוף אני סוגר. הפקודה היתה לנוע על כביש התעלה צפונה עד שנגיע לשאר הכח.
זאת היתה הפעם האחרונה שראינו את גבי בחיים. הטנק שלו ירד כנראה מהכביש ועלה על המארב, נפגע והתפוצץ. את גבי עצמו מצאו כ-80 מ' מהטנק - כלומר הוא הצליח להחלץ וביחד עם עוד איש צוות הצליחו לברוח עוד כ-80 מ' עד שנפלו.
הוא לא הצליח להגיע לתחנת השידור בקהיר.
יואב רטנר.