סגן גרשון גבי טפלי ז"ל

גבי נולד תינוק שמנמן, זהוב שיער וחום עיניים, בן להורים מאושרים, ואח לילדה המבוגרת בארבע שנים. שובה לב כל רואיו, נוח מזג ונעים הליכות.
משחר ילדותו את הטבע אהב. גידל וטיפח בעלי חיים, החל בכלבים וחתולים וכלה בחזירי-ים וינשופים. בו בזמן נמשך אל רזי המלחמה, בנה רובים מעץ בסתר ובלע סיפורים על פרשיות ריגול ומהלך קרבות. הוא חלם על חיים שלוים בכפר או במושב, אך הלימודים בפנימיה הצבאית היוו אתגר והמשמעת הקפדנית נתקבלה ברצון.
הנעורים והקצב תססו בעורקיו ומצאו בטויים בנגינה על אקורדיון, בנצוח על מערכת תופים, בנסיונות פריטה על גיטרה ופסנתר וברקודים. ובכל זאת, העדיף את הטנק והקצונה בחיל השריון על הלהקה הצבאית.
כשהחל לשרת בצבא, בגיל 18, שוחח עמנו על בעית קיום עם ישראל ואז אמר: "אמא, מישהו מוכרח למות כדי שאחרים יחיו". משנשאל אם החיים זולים בעיניו עד כדי כך, ענה: "זו המציאות - מסכנים ההורים".
הוא היה בן מסור, מוקיר את האהבה, מעט הפינוק והערכים החינוכיים שהעניקו לו הוריו. הוא היה אח אוהב, שבחר ביחסי ידידות כנה ורגשי כבוד לאחותו על פני המריבות השכיחות, הוא היה חבר נאמן לרעיו וידידיו הרבים, מאס בשמירת טינה שבלב ומיהר לסלוח ולשכוח.
בעשרים שנות חייו הקצרים הצליח ללמדנו פרק ביחסי אנוש הוגנים, לטעת בנו ערכים חדשים של אמונה באדם, לפקוח עינינו ולראות את היופי הסובב אותנו, להודות על כל דבר טוב שנפל בחלקנו ולהנות ממנו כל עוד אפשר.
יהי זכרו מופת ונר לרגלנו.

ההורים ואחותו.