במוצאי ה- 8 ביוני 1982 יצאה חטיבת "ברק" בבהילות אל ציר החוף ודהרה צפונה לכיוון דמור. עוד בטרם הספיקה החטיבה לנוח מקרבות הטיהור בצידון (כולל ניסיונות ההבקעה של גדוד 74 בעין חילווה…) כבר נשלחה לחלץ את כוחות צנחנים ושיריון שהונחתו בדמור ונקלעו למצב קשה. לדמור יצא המח"ט למעשה עם גדוד 71 בפיקוד אייל בן-ראובן וגדוד גולני- 12, כאשר גדוד 53 למעט פלוגה א', בפיקוד הסמח"ט, נשארו בצידון וגדוד 74, בפיקוד עמירם לוין עדיין היה במחנה עין-חילווה. אולם לא כצפוי, דמור נמצאה נטושה והקרב התפתח מצפון לה בכפר סיל.
כפר סיל חולש על כביש החוף הלבנוני, דרך המלך המובילה לנמל התעופה ולפרברים הדרומיים של הבירה ביירות- חשיבותו האסטרטגית גדולה ביותר. על כן כוחות גדולים שכנו שם: חטיבת שיריון סורית, נשק נ"ט, טילי 'סאגר', 'מילאן' תול"רים ובזוקות. חיילי חי"ר מובחרים, חיילי קומנדו סורים התבצרו בין בתיו הגבוהים, ובנקודות השולטות.
בליל 9\10 ביוני קיים מח"ט 188, אל"מ מאיר דגן, "קבוצת פקודות" עם המג"דים. ע"פ התוכנית לכיבוש כפר סיל, על לוחמי הצנחנים (גדוד 202) להשתלט כפעולה מקדימה על "גבעת הראדר", מצפון-מזרח לכפר, גדוד 71 יעלה לעמדות שולטות על הרכס ממזרח, וגדוד גולני יתקוף בחיפוי הצנחנים והטנקים מ'כביש החוף' מלמטה למעלה בסיוע צמוד של פלוגה א'- פלוגת הסדר מגדוד 53 (קריית שמונה).
בפועל גדוד צנחנים 202 איגף ממזרח ובא אל המתחם הסורי בכפר סיל מעורפו, אך נבלם מול התנגדות סורית ואש עזה שעצרה את התקדמותו. נגמ"שי גולני נתקלו באש תותחי הטנקים הסורים ובאש נ"ט חזקה ויעילה. עד מהרה נפגעו בזה אחר זה 4 מתוך 6 טנקים של הפלוגה, מג"ד גולני 12, בפיקוד ברוך שפיגל, החליט לעצור ולנתק מגע. עשרה מתוך עשרים וחמשת החללים של חטיבת "ברק" במבצע של"ג נפלו ב- 10 ביוני 1982, אחד נפל בעין-חילווה והשאר בקרבות כפר-סיל. המאמץ החטיבתי ב- 10 ביוני נכשל, אך מתחם כפר-סיל היה חשוב מדי מכדי לוותר עליו.
לאורך כל הלילה התארגנו באזור מדרום לכפר הכשירו דרך נוחה למעבר הכלים ע"י דחפורים. טנקי החטיבה השמידו כלים סורים אחד לאחד… התקיפה מהעורף הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר, בזכות ההפתעה לכוחות הסורים השמידה החטיבה טנקים רבים ונכנסה לתוך הכפר.