נולדתי בשנת 1958 לפורטונה ואהרון אלזם.
לידתי עוררה התפעלות ושמחה רבה שכן יחד איתי נולדה אחותי התאומה אסתר שהקדימה אותי ויצאה לאוויר העולם שתי דקות לפני.
היינו הילדים הבכורים לאבי ואימי והנכדים הראשונים לסבתי וסבי מצד אבי.
במושב גורן שבו גדלתי חוויתי את חוויות הילדות הראשונות שלי - מושב גורן שוכן בגליל המערבי צפונית מזרחית לעיר נהרייה. במושב טיפחנו משק חקלאי יצרני שכלל גידול תרנגולות מטילות, חמורים ועצי פרי נשירים של אגסים, תפוחים ואפרסקים. לאורך מרבית שנות חיי ליווה אותי לאקי, כלב רועים גרמני שאהבתי אותו אהבה גדולה.
לאקי היה כלב נאמן מאוד שעד מהרה הפך חלק בלתי נפרד ממני ומבני משפחתי, הוא היה נבון מאוד ובאילוף קל הבין אותנו וביצע פעולות פשוטות כמו: פתיחת דלת הבית. לאקי התלווה אלי לטיולים בטבע שכה אהבתי ולרעיית הצאן בנוף הגלילי עוצר הנשימה. אחותי התאומה אסתר הייתה האדם הקרוב אלי ביותר ולגביה נכונה האמרה - אחות בלב ובנפש, היא הייתה אחות וחברה אמיתית שותפה למעשי, למחשבותי ולסודותי. יחד יצאנו מידי בוקר לגן הילדים שבמושב ומשם המשכנו לבית הספר היסודי שהיה במושב בצת השכן, מרגע שרכשתי את הידע בקריאה היה זה לתחביבי העיקרי, בזמני הפנוי הירבתי בקריאת ספרים, תחביב נוסף שהיה לי הוא הטיולים בטבע שכאמור עשיתי אותם בלוית לאקי הכלב אחותי אסתר ולעיתים בלוויתם של חברי הילדות והנעורים שלי בני המושב: משה בן חיים, עמוס כהן ואריה כהן שייבדלו לחיים ארוכים.
יחד טיילנו בוואדיות, ביער גורן והמונפורט, בהרים, בנקיקים ואל תוך המערות. באחד מטיולנו אף גילינו מערה סמוך לנחל שורק.
סקרן הייתי מאוד ותכונה זו היא שהובליה אותי לרצות לחקור, לגלות ולדעת עוד ועוד אודות העולם הסובב אותי אם זה באמצעות קריאת ספרים ואם זאת באמצעות הטיולים הרגליים בטבע.
בבגרותי למדתי בבית הספר "עמל" בנהריה במגמת שרטוט ומכניקה. בשנים הללו רבה הייתה תרומתי לבני האזור שבו גדלתי - במועצה האזורית "מעלה יוסף" שכן הדרכתי את הילדים ובני הנוער בשעות אחה"צ בפעולות חברתיות מטעם תנועת המושבים.
בפברואר 77 גוייסתי לצה"ל.
בחופשות מן הצבא הגעתי לביתי שבמושב, ביליתי עם חבריי ובעיקר בנסיעה על אופנוע כחול כבד שרכשתי ועליו נסעתי בשבתות ובחגים ברחבי ישראל.