דמות בלתי רגילה ומיוחדת במינה, שחייו ומעשיו הם חלק מן ההיסטוריה, לא רק של חיל האויר, אלא של מדינת ישראל. גבורה ועקשנות היו אולי שתי תכונותיו האופייניות. "בבן" השתייך לחבורה לא גדולה של אנשי בטחון וצבא שפעולותיהם כבשו את הכותרות הראשיות ואת הדמיון בארץ ובחו"ל, אך הם עצמם נותרו תמיד מאחורי הקלעים, הרחק מן ההמון, שחב להם תודה גדולה. במשך השנים נכתבו על "בבן" רבבות מלים, אותו עצמו אפפה החשאיות. רק במשפחת חיל האויר ידעו על מי ועל מה מדובר. הוא מת בשינה, אך כל חייו היו סערה אחת גדולה, בהיותו מטובי הטייסים של חיל האויר והפרשיות שחי וכתב, היו מופת ולקח לשנים רבות.
אחר שחלה בלבו וההתקפות עברו עליו בזו אחר זו, אחר שעבר שני ניתוחי לב פתוח בארצות הברית, לא ויתר האיש הצנום על מקצועו-יעודו, בשל מחלתו. הרופאים הגדירו אותו "כנס רפואי". עבר לפקד על בסיס, שיש בו גם מטוסי תובלה ועם שובו ארצה אחר הניתוח, לא היה מוכן לוותר על תמצית חייו - הטייס. הלהט בו השמיע את דרישותיו, שיכנע את מפקדת חיל האויר ואיפשרו לו לטוס. כך עבר ממטוס קרב למטוסי תובלה. נאמר עליו: "הוא עלול למות בתא המטוס". הענינים הגיעו עד כדי כך שקיבל היתר מיוחד לטוס משר הבטחון דאז, עזר ויצמן.
וכי כיצד יכול היה חיל האויר הישראלי לוותר עליו. הרי כינויו היה "איש השיאים". עשה דברים שנרשמו בתולדות חיל האויר הישראלי כציוני דרך. הוא נסק לרום השחקים, כדי לקבוע שיאים.
הוא היה הראשון שתקף מטרות קרקע במטוס "מיראז". הוא היה הראשון שעט על בסיס טילים ליד פורט סעיד.
הוא היה הראשון בעולם שהפיל במטוס "סקייהוק", מטוס קרב הפצצה, שני מטוסי "מיג" סוריים ברקיטות נגד שריון. היה זה שיא שאיש לא חזר עליו.
בקרב האויר הגדול בשמי סוריה. ב-7 במאי 1967, היה הראשון שהפיל במטוס "מיראז'" מטוס "מיג 21" סורי. הוא שב לבסיסו כשמטוסו פגוע, הצליח להנחיתו בשלום וזכה על כך למכתב הערכה. ביום הראשון של מלחמת ששת הימים שירת דותן כטייס "מיראז'" ויצא לגיחות קרב רבות אשר באחת מהן, בשובו משדה התעופה הצבאי העיראקי הרחוק, נפגע מטוסו על ידי טיל אויר-אויר, "אטול". הרסיסים חדרו לצינור הפליטה של המטוס שהחל לקרטע, לאבד גובה, ליפול כמעט. ניתנה לו הוראה: "לנטוש", לצנוח, להציל את חייו. דותן סירב למלא אחר ההוראה החד משמעית. במקום זה הטיס את מטוסו הפגוע והמקרטע ונחת בבסיסו בשלום, כאשר רבים עוקבים אחר מבצעו, עוצר הנשימה. במלחמת ההתשה פיקד דותן על טייסת "סקייהוק" והשתתף בעשרות רבות של גיחות-הפצצה בירדן, בסוריה ובמצרים. הוא הוביל מבנה בן 20 מטוסי קרב "סקייהוק" ב-20 ביולי 1969, כאשר הוחלט להפעיל את חיל האויר במבצע גדול בתעלת סואץ. באחת הגיחות תקף את סוללות הטילים בפורט סעיד. עיקר פעילותו כטייס-קרב היתה בזירה הצפונית, הוא הפציץ את תוואי ההטיה של מקורות המים לפני מלחמת ששת הימים והיה שותף לקרבות אויר הראשונים נגד מטוסי חיל האויר הסורי, שבמהלכם הפיל את מטוס "המיג" הראשון. לאחר מכן, ביום הקרב הגדול בשמי תל קציר, ב-7 באפריל 1967, הפיל "מיג" שני. פעילותו האוירית נגד הסורים כמעט מדי יום, הקנתה לו שם שהילך בבסיסי חיל האויר: "בבן (זה היה כינוי החיבה שלו) - נגד הסורים".
לשיאו הגיע דותן ב-12 במאי ו"עשה היסטוריה" בשעה שכוחות צה"ל פשטו ל"פתחלנד" בלבנון.
בפעולה הקרקעית שביצע צה"ל הוא הטיס "סקייהוק" כאמור והפיל בעזרתו שני מטוסי "מיג", ה"סקייהוק" לא צויד באותם ימים בכוונות ירי אויר-אויר - סיפר ליעקב ארז, סופרו הצבאי של "מערב": "נצמדתי ל"מיג" שטס לפניי, הערכתי את המרחק ויריתי מטח של שתי כוורות רקטות שנועדו למעשה נגד טנקים ובו כוסה ה"מיג" לגמרי, נדלק וחוסל".
אחרי המיג השני רדף בכל יכולתו. זה היה מבצע קשה במיוחד, מכיוון שהמטוס הסורי נעלם מעיניו לעתים והוא ניסה לחמוק תוך הדלקת המבער האחורי. המרדף נמשך בגובה נמוך, שחייב יכולת טייס גבוהה, עד אשר דותן סגר את המרחק והגיע לקרבתו. "כאשר ראיתי שיש לי דונם של "מיג" על הכוונת, כיוונתי לשורש הכנף ויריתי צרור ארוך. "המיג" התגלגל ימינה ונתקע בהר". כעבור זמן קצר התברר שהיה זה מפקד טייסת סורי בדרגת קולונל, ששלושת שבועות קודם לכן ביצע מעל חיפה את ה"בום" האוירי. "בבן" הפיל חמישה "מיגים" כולם סוריים.
הוא נולד בדנציג, בגרמניה, בשם זנדמן, ועלה ארצה בגיל שלוש, באונית מעפילים, שנלכדה על ידי הבריטים ונוסעיה גורשו למויריציוס לתקופה של חמש שנים. בן שמונה הגיע לארץ ומשפחתו התישבה בנהריה, שהיתה בימים ההם מרכז לעולי גרמניה. הוא נקלט בבית הספר המקומי. כל מאוויו היו נתונים לטייס. הנער קרא ולמד כל מה שיכול היה להשיג על נושאי התעופה, על כל צורותיה, צפלינים, דאונים, מטוסים וטייסים. אכן, טבעי הדבר שהמשיך את לימודיו בבית הספר הטכני של חיל האויר.
במסגרת קורס 22 של חיל האויר ביצע תעלול אשר כמעט עלה לו בקאריירה שלו בשטח התעופה וקידומו עוכב לזמן מה. אחר שהצליח להתגבר על מכשול זמני זה, התקדם במהירות ועלה בסולם התפקידים והדרגות ובלט כמעט מיד בגישתו היוצאת מן הכלל, בכל הנוגע לטיסה. הוא הצטיין בתיאוריו העסיסיים, המיוחדים במינם, בחוש ההומור הבלתי רגיל שלו ובעיקר ביכולת הטיסה שלו. "בבן", סיפר חברו יעקב אגסי - הפך את הטיסה לאמנות... הוא טס תמיד בצורה בלתי שגרתית וידע להפיק את המקסימום מכל טיסה ומכל מטוס.
"בבן" התגייס לצה"ל בשנת 1954, היה למכונאי טייס, התנדב לקורס טייס, סיים את הקורס מס' 22 שהזכרנו והיה לטייס קרב. "הציר המרכזי של חייו" סיפר חברו אהרן שביט ("יאלו") "היה הטיסה, הוא עסק בטיסה ובמטוסים במשך 24 שעות ביממה. בנה טיסנים מונתי רדיו בבית, היקנה את אהבת הטייס לבניו, שאחד מהם זכה בתואר סגן אלוף הארץ בטיסנאות רדיו. "בבן", אומר אהרן שביט, "הציג את רמת הטיסה הגבוהה, ביותר שאפשר היה לראות בחיל האויר".