אלבום תמונות
אנו, משפחתו של איתן ז"ל, מעמידים בית זה לרשות הילדים תלמידי בתי-ספר יסודיים שהם מעוטי יכולת, המתקשים במקצועות הריאליים ולהקניית ערכים של אהבת האדם והמולדת.
איתן בננו נפל במלחמת "שלום הגליל" עת חילץ את הנגמ"ש שלו ממארב מחבלים ברחובותיה של בירות לא רחוק מבנין העיריה.
איתן בננו נולד ב-1960 בנהריה, ביקר בגן "ויצ"ו" שממול, למד בביה"ס היסודי ע"ש חיים ויצמן ובבית-הספר התיכון עיוני בעיר. בביתנו ספג איתן חינוך לערכים של אהבת האדם והמולדת.
בהיותו בכיתה ה' הצטרף לצופים, היה מסור לשבטו, התקדם בפעילות והגיע לתפקיד של רשג"ד (ראש הגדוד).
איתן התייחס ברצינות ואהבה למשימות שהוטלו עליו. לכן, כאשר היה בשירות לאומי הצטיין בעבודתו ואף קיבל מכתב הערכה ממנהל בית הספר. כאשר התגייס איתן לצה"ל היה לו ברור שעליו להתנדב למובחרות שבין היחידות וכך התנדב לצנחנים.
קשה ומאושרת היתה דרכו של איתן בצנחנים. הוא עבר את כל מסלול האימונים, נשלח וסיים בהצלחה את קורס מפקדי כיתות, זומן לקורס קצינים ומחשש שלא ישוב לגדודו, סירב פעמיים לצאת לקורס הקצינים.
בתקופה זו פעל מעבר לקווים בלבנון, להדביר קיני מחבלים. הוא ידע היטב שבכך הוא מגן על ביתנו ועל עירנו אשר סבלה שנים רבות מפשיטות וירי מחבלים.
באחת הצניחות נפצע ולאחר תקופה שבה היה נתון בגבס, נשלח לבית הבראה אבל במקום בית הבראה חזר לגדודו.
למפקדיו אמר, שהינו מוכן למלא כל תפקיד עורפי אשר ישחרר חייל אחר לצאת למארבים ואכן בגדוד הבריא, יצא לקורס קצינים, ולקראת סיום הקורס חלה וגם עכשיו הצליח לשכנע את הרופאים שהוא בריא וכשר להשלמת הקורס.
כבנו של חייל ותיק לא היה מוכן להיכנע לפציעה או למחלה.
בגמר הקורס חזר ליחידתו, גדודו, ואכן חלומו התקשם והוא התמנה למפקד מחלקה ונפלה בחלקו הזכות לגייס את המתנדבים בבסיס קליטה ומיון, לאמן אותם ולצאת בראשם למלחמה.
ערב פרוץ המלחמה הגיע איתן הביתה להשתתף בטכס אזכרה של חברו, נועם קרן. עם הכרזת הכוננות, לאחר שהזעיק את יחידתו, מאוחר בלילה, החזרתי אותו ברכבת למחנה. במשך כל הדרך שתקנו שנינו, איתן היה שקוע במחשבותיו ובמשימותיו לעתיד, אני במחשבותי. ידעתי את תוכנית הפעולה.
כשיצא איתן ללחום את מלחמתו האחרונה ידע שהפעם חייבים להפסיק אחת ולתמיד את הירי והפשיטות על עירנו.
איתן, תמיד אופטימי, תמיד מחייך, נפרד מבנות הגדוד אשר ליוו את יחידתו בעליה על הנחתות במילים "תבואנה כולן והבאנה פרחים".
ואכן באו כולן והביאו פרחים.
ביום ה', כ"ו בסיון תשמ"ב, הותקף הנגמ"ש של איתן ע"י מארב מחבלים, המ"כ נפצע ואיתן אשר חשף עצמו בצריח הנגמ"ש לשם חילוצו, נפגע ונהרג.
הכאב עמק. אין איש היכול לתאר כאבו של אב אשר שכל את בנו. אפילו מחבר תפילת "יזכור" לא תיאר לעצמו שדבר כזה יכול לקרות ולכן הוא מזכיר תוך כדי תפילה את האב, האם, דודים ודודות אבל לא בנים.
כמטרת המכון הצבנו לעצמנו לפעול לקידומם של תלמידי בתי-ספר יסודיים מיעוטי יכולת, במקצועות ריאליים, ולהקנות להם ערכים של אהבת האדם והמולדת.
התלמידים יופנו אלינו על-ידי מנהלי בתי-ספר יסודיים.
ההוראה במכון תתבצע במסגרת קבוצות ויחידים בחתך חומר הנלמד בבתי-הספר.
תשומת לבנו תהיה נתונה לכל ילד כפרט ובכל הזמן שיידרש לצורך קידומו בלימודיו ובהמשך דרכו בבית-הספר.
אנו נעמוד בקשר הדוק עם מנהלי ומורי בתי-הספר ממנו הופנו אלינו התלמידים ונעדכן אותם בנעשה במכון והתקדמות התלמיד.
המכון ינוהל וימומן על-ידי משפחתנו בעזרת ידידים וחברים מוקירי זכרו של בננו איתן ז"ל.
רעייתי, זהבה, פרשה ממשרד החינוך ותקדיש זמנה לניהול פעולות המכון.
לצורך סיוע במימון הוקדמה קרן ציבורית ובראשה ידידים קרובים, אשר שמה לה כמטרה לאפשר המשך קיומו של המכון וחלוקת מילגות מדי שנה בכ"ו סיון לחיילים משוחררים בראשית דרכם האזרחית.
ברצוני להודות למר אדמונד טל, קבלן נהרייני אשר עשה רבות למען הקמת המכון. כמו-כן ברצוני להודות לאל"מ (מיל.) בני פייבוש אשר עודד ודחף לקיום רעיון המכון.
חיים לבב