אלבום תמונות
התגלגלה לי הזכות לפקד על איתן במלחמת "שלום הגליל". אבל אני הייתי רוצה לספר לכם על איתן, לא בזמן המלחמה. הכרתי את איתן מרגע שהגיע לחטיבה כקצין, ליוויתי אותו מהרגעים הראשונים שלו כמפקד שקלט חיילים טירונים, שגייס אותם. שוחחנו רבות. לכל מפקד יש שני תחומים עקיריים בהם הוא חייב לעסוק. יש אחד שנוטה יותר לתחום הזה ויש אחד שנוטה יותר לתחום הזה, ומעט מאוד מוצאים את שביל הזהב בין התחומים או האיזון הנכון.
התחום האחד הוא התחום המקצועי, מסובך מאוד להיות היום קצין בצנחנים. דבר מורכב ביותר הוא לאמן מחלקה ולהביא אותה לידי כך שתדע לפעול בכל צורות הקרב, לנצל נכון את כלי נשקה, את כל האמצעים העומדים לרשותה.
התחום המקצועי הוא קשה ומורכב. שעות על שעות אנו עוסקים בו, ימים ולילות, וכל מפקד רוצה עוד זמן להתאמן ועוד זמן להתאמן, עוד ללמד, עוד לתרגל. ישנו התחום השני, התחום החינוכי. לקחת ולעצב את החייל, לעצב את היחידה, את אותו גוף שיודע כל-כך טוב מבחינה טכנית לפעול, להכניס לו מה שהיום כל-כך הרבה מדברים על זה בעיתונות, את המוטיבציה להניע אותו, להניע אותו בכיוון הנכון, לתת לו את הכיוון שימשיך לנוע בעצמו, גם אם המפקד לא יהיה כבר. זה תחום הרבה יותר קשה ומורכב. אין ספרי הדרכה כמעט, אין מרשמים. הוא תחום מורכב משום שהוא מותנה הרבה בדמותו של המפקד, באישיותו ומותנה בפיקודים, בהרכב החיילים, באופי שלהם, ברקע שלהם, בהרכב האנושי של אלה שעומדים מול המפקד.
אני חושב שאיתן, אם אני צריך לציין משהו שאיפיין אותו, שייחד אותו, זה שהוא לעולם לא הלך לתחום האחד בלי לזכור את התחום השני. אם היה צריך לתת משקל לכאן או לכאן, תמיד ניתן משקל לתחום החינוכי. הוא הבין שעדיף במקום לרוץ עם החייל עוד שעה, אולי לשוחח איתו עוד שעה, אולי יפסידו רגע אמונים, אולי אפילו יום, אבל יוכלו לחפות על זה בעוצמה רוחנית, בדבקות, בהכרה בערכים שעליהם הוא מחנך אותם. עומדים פה חייליו של איתן, כולם סמלים היום. אותם אלה שליוויתי את גיוסם וליוויתי את איתן בלבטיו איך לחנך, איך לעצב, וראיתי אותם במלחמה קלה שהוא נטל וכששמעתי שההורים החליטו לפתוח את הבית הזה, כמוסד חינוכי שיתמוך, שיסייע לתלמידים שקצת מתקשים, כדי לדחוף אותם, כדי לדרבן אותם, כדי שידביקו, כדי שישיגו, כדי שיישרו-קו, כדי שאולי יהפכו מאחרונים לראשונים, זה בדיוק איתן. אני לא חושב שהיינו יכולים למצוא דרך טובה יותר, נאותה יותר, מסמלת יותר את איתן מאשר הבית הזה. ויתרון נוסף לבית, זו לא תהיה איזה שהיא אנדרטה דוממת, זו לא תהייה איזה שהיא מצבה, זה יהיה דבר חי שיש בו רוח, הרוח של איתן. מהבית הזה תמשיך להקרין על בני הנוער בנהריה. ואנחנו בצנחנים נדאג שאותה רוח תמשיך לפעם בקרב הלוחמים ושיהיה לכולנו כוח להמשיך ברוח הזאת כי זאת הרוח שתאפשר לנו להמשיך ולעמוד בכל מה שנכונו עוד.
קשה לי לסיים ולהגיד יהיה זכרו ברוך, אני אגיד שתחיה רוחו בקרב הצנחנים, בקרב הנוער בנהריה ואולי בזה תהיה מעט נחמה למשפחה, להורים, לידידים, לנו המפקדים והחיילים של איתן.