בהיר שער ועיני תכלת, כך אזכור אותך איתן. ומחייך. תמיד מחייך. גם בשעת כעס היה החיוך מציץ בהחבא מתוך התכלת. ותמיד בתנועה. תנועה זריזה ובטוחה.
מגיל צעיר הראיתך את יכלתך בעבודה, ובעיקר בטרקטורים. עבודות רבות, שאחרים בצעו תוך חישוב ותכנון ולאט, היית מבצע חיש קל ובדייקנות כאילו אמרת: "מה הבעיות?" ולמרות שובבותך, ובזכות שובבותך, היית נער מבוקש בענפי המשק. היית מבצע את עבודתך בדרכך אתה, אך בדייקנות ולשביעות רצונם של מרכזי הענפים.
ופעילותך וקלות התנועה שלך, נכונותך לעשות - הן שהביאו אותך, הייתי אומר באופן טבעי - לצנחנים. וגם כשלא יכלת להמשיך בחייל נשארת קשור אליו כנחלאי-מונצח. כצנחן נלחמת על שחרור ירושלים. גם שם נתת את כולך!
ואשר סיפר לנו מפקדך בקרב האחרון מתאים מאוד לדמותך: "בקרב על גבעת התחמושת מצפון לעיר העתיקה היה איתן מקלען. תפקידו היה לתת סיוע וחיפוי מקרוב לחבריו המסתערים. והקרב סוער ומתפרץ קדימה. לא ניתן לו לשכב בעמדה ומשם לסייע. איתם ולצידם הסתער איתן. והחיפוי מצוין! לא נעצר המקלע ולא פסקה האש! גם לאחר שהמקלען מס. 2 נפגע המשיך איתן בחיפויו. בקרב פנים אל פנים על הגבעה נצב בפני האויב - מכשול בל יעבור. איתן נצב שם והמקלע בידו וממטיר הוא את אישו על האויב עד, עד - נשמתו האחרונה..."
רואה אני אותך, איתן, ניצב שם והמקלע מנגן בידיך האיתנות ונותן את כל אשר לך... לעזרת חבריך!
צעיר, צעיר מאוד נפלת במבואות ירושלים, והעיר עתיקת הימים מרכינה ראשה בפניך ובפני חבריך. וגם אנו איתה מרכינים את ראשינו לכבודך. וגאים אנו בבנים כאלה שגדלו לנו בשדות המולדת.
בהיר עינים ושער, וחייכני ואמיץ - כך נזכור אותך לעד.
רפאל נ.