עדיין האסון הכבד קרוב מדי וקשה מדי לתת פורקן בכתיבה ובמעש. נותר לנו לבכות ולהתאבל. ונותר לנו לזכור...
גדלנו יחד. בהרבה יתרונות נתברך איתן. שובבות של ילדות ורצינות של בגרות שחקו בו בערבוביה וכך פגע בו האסון. מאוויים וכושר של יצירה נגדעו בלא שניתן לנו לעמוד על מהותם.
עומד לפני איתן הילד, שידו בכל ויד כל בו, אך ממול ניצב איתן המבוגר, בעל המשפחה, אדם שסלל לעצמו דרך בחיים. גם ברצינותו ובבגרותו לא אבדה לו בת השחוק השובבה ועליצותו הכנה. מוכשר היה איתן לכל עבודה והכיר את משקנו כביתו. לא היסס לומר את שכאב לו ולא הסתיר מחשבותיו מאיש. ידע גם לקבל דברים וגם לא להכנע למוסכמות. ידע להבדיל בין ערכים שיש וכדאי להיאבק עליהם וערכים שאינם עיקר.
הלך איתן בטרם הספיק לתת כל שהיה בו. וכשם שידע להקריב כוחותיו ומרצו למען המשק, כך הקריב חייו למען המדינה. תשמש דמותו סמל ומופת של מסירות וחריצות של רצון והקרבה.
יהיה זכרו ברוך ונר נשמתו יאיר להולכים בדרכו.
יאיר ליטביץ