רב"ט מאיר אוחנה ז"ל

חברי המשק, משפחתך וידידיך עומדים רכוני ראש, לפותי כאב, ממאנים להשלים, ויודעים כי אין ברירה.
נפלת על משמרת המולדת בעיר העתיקה וזכרך לא ימוש. תמיד היית ראשון. בכל מקום - אם בעבודה ואם בליכוד החברה. הכנסת תמיד רוח חיים בכל אשר הלכת, ורב הכאב עם הזכרונות המתעוררים בנו. ימים שבנית את חייך, ותמיד השפעת רוך ואהבה על רעייתך שלוה ועל בנך היחיד דורון. ימים של רעות גדולה וקרבת לבבות.
את היקר מכל הקרבת לישראל - את חייך. השארת אחריך הורים שכולים, אלמנה וכן בנך הרך בימים.
איתן, נמשיך במאבקך למען יוכל דורון שלך לחיות בארץ הזאת משוחרר מסיוט המלחמה, חופשי מאיומי ההשמדה של אויבינו.
זכורתני ערבים רבים שישבנו אתך, צחוקך לא ימוש מזכרוני. ערבים רבים בהם רקדנו והשתוללנו יחדיו. יחד אתך עבדתי בדיר. תמיד היית מלא מרץ והרוח החיה, והזמן היה חולף מהר.
המומים היינו כשהגיעה הידיעה ומסרבים להאמין, אתה רק בן 23. ארבעה ימים לפני שנפלת בקרת במשק. כשראית את חפירת השוחות צחקת ואמרת: "מתח כזה אפילו אצלנו אין".
נפלת על משמרתך ומתת מות גבורים. לא לשוא היה קרבנך.
ת.נ.צ.ב.ה.

רחל פ.