עם תחילת הפריצה התקדם מ"פ ב', דודיק רוטנברג, בעקבות הכוחות הפורצים. ברור היה לו, כי אין להמתין לפקודות נוספות. פצצות נפלו בסמוך לכוח וכיסו את השטח ברסיסים. לאור הבהובי הפנסים הירוקים זינקה פלוגה ב' דרך הגדר מתוך אמונה, שעם פריצת הגדר השלישית לא תהיינה עוד גדרות מפרידות עד לתעלת הקשר שבין בית-הספר לשוטרים וגבעת התחמושת.
תוך כדי פריצה נתקלו ראשוני לוחמיה של פלוגה ב' בגדר רביעית (דו-שיפועית) בלתי מסומנת, שניצבה ממש לפני עמדות הלגיון לאורך התעלה שלמרגלות בית-הספר לשוטרים. איש לא ידע על קיומה. הפלוגה נאלצה לסגת מעט על מנת לאפשר את פיצוצה בידי חוליית העתודה של פלוגה ד' בפיקוד הסמ"פ מיכה. בכך לא תמו התקלות בהן נתקלה הפלוגה. פלוגה א' בפיקוד גבי מגל, שמשימתה היתה כיבוש בית-הספר לשוטרים, והיתה שלישית בסדר התנועה, מיהרה תוך כדי פריצה מבעד לגדר השלישית ובודדה על-ידי כך מעל מ"פ ב', דודיק, שתיים ממחלקותיו. שיבושים אלה עיכבו את ההתקדמות לעבר היעדים המתוכננים.
הארטילריה נאלצה לשנות את כיוון האש ולהפנותה אל עבר גבעת התחמושת, גבעת המיבתר ורכס שועפט, לשיתוק מקורות האש שסיכנו את כוחות הגדוד. בסופו של דבר נפרצו ארבעת הגדרות והכוחות התגברו על התקלות. בשעה 03:15 דיווח יוסי יפה, מג"ד 66, למח"ט: "הפריצה בוצעה".
דודיק, מ"פ ב', החליט שלא להמתין תחת אש האויב עד להתלכדותה המחודשת של פלוגתו אלא פרץ אל תעלת הקשר, שהיתה צמודה לקיר המערבי של בניין בית-הספר לשוטרים. ההתקדמות נראתה לדודיק איטית מדי והוא לא חדל לשאוג ולזרז את לוחמיו להסתער קדימה, לטהר ולא לאבד את תנופת ההתקפה, הקושי העיקרי בו נתקלו הלוחמים היתה העובדה, שהתעלה היתה צרה ולא נמצא בה מקום לשני לוחמים זה בצד זה, מה עוד שהלוחמים נשאו עמם חגורים ופק"לים מלאים ציוד ותחמושת, שנתקלו והשתפשפו בצדי התעלה, האטו את הריצה וחסמו החלפת המוביל כשאזלה לו התחמושת.
הפלוגה התפזרה לאורך התעלה. קבוצת החוד עם המ"פ רצה קדימה כשהיא מותירה מאחוריה כמה עמדות שלא טוהרו. שאר הכוחות שנעו מאחור המשיכו בטיהור.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ד"ר אריה יצחקי.