בראש נעה מחלקתו של צביקה ובעקבותיה מחלקתו של יואב צורי, כיתת המא"ג בפיקוד אלי ומחלקתו של מייק. כאשר הגיעה הפלוגה אל "משולש האש" אשר נשלט על-ידי הבונקרים בתעלה הרוחבית, נפגעו המפקדים צביקה, אלי ומייק ולוחמים נוספים. יגאל ארד החובש טיפל בהם מיד. דודיק שינה את תוכניתו. הוא הורה ליואב צורי לטהר את הקטע המערבי של התעלה ההיקפית, כשעל הרס"פ סלוצקי פקד לבצע הסתערות חזיתית על מקורות האש. זאת, ללא ידיעה מוקדמת על הניסיון הלא-מוצלח של כיתת מלמודי. סלוצקי ואנשיו הסתערו, אך האש העזה הסבה להם נפגעים, ולא נותרה לו בררה אלא לתפוש מחסה מאחורי הסלעים המצויים במקום. דודיק המשיך בהתקדמותו בתעלה המרכזית. הוא נטל עמו את לוחמיו של מייק ובהמשך התקדמותו אף פגש חלק מאנשי כיתת המא"ג של צביקה מגן, שניתקו ממנו בתחילת הקרב. מאוחר יותר פגש ליד בתי המגורים, אותם טיהר יורם אלישיב, את דדי, מ"פ ג'. זה דיווח לו על מצבה הקשה של פלוגתו: "המחלקות מפוזרות ומפוצלות. יש הרבה נפגעים". דודיק נפרד ממנו והמשיך בלחימה, הוא פנה עם אנשיו מערבה והצטרף למחלקתו של דני ליד בונקר הבלוקים.
בינתיים המשיכה מחלקתו של יואב צורי בקרב במרכז הגבעה. יואב נוכח לדעת, כי אם ברצונו לנוע לתעלה המערבית, עליו לחסל את "משולש האש", ששלט שליטה מוחלטת על סביבתו. הוא משך את קומץ לוחמיו מזרחה במגמה לחדור אל התעלה הרוחבית ודרכה להתחבר לקטע המערבי של התעלה ההיקפית. ניר ניצן, סמ"פ ב', שראה את ניסיונו זה, צעק אליו, אך קולו נבלע ברעש אש התופת של אנשי הלגיון. אש זאת ריתקה את יואב ואנשיו זמן ממושך, עד שהגיעו שני טנקים לגבעה. היו אלה הטנקים אשר ריתקו קודם לכן באש את מוצב גבעת המיבתר והופנו עתה לגבעת התחמושת על-ידי דורון הסמג"ד, שהגיע למקום במטרה לזרז את הסיום הקרב. כאשר הגיעו הטנקים, שלח יואב את אחד הלוחמים כדי להורות לו על ירי לכיוון "משולש האש" במטרה לחסלו. כך, בעזרת חיפוי הטנקים, הצליחו יואב ולוחמיו למוטט את הבונקרים הירדניים שב"משולש האש" ולטהר את התעלה הרוחבית. הם התקדמו לאורכה עד אשר נהרג יואב, לאחר שהסתער יחידי על הבונקר הגבוה שהזדקף לפניו בצומת. הלוחמים הנותרים המשיכו בהתקדמותם עד אשר הגיעו למקום בו התחברה התעלה הרוחבית עם הקטע המערבי של התעלה ההיקפית, מקום אשר כונה מאוחר יותר "צומת הפצועים". באותה עת הסמ"פ ניר ניצן, אשר נואש מלצעוק לעבר יואב ואשר ניסיונותיו למצוא את דודיק עלו בתוהו, קיבץ סביבו עשרה לוחמים ונע עמם לעבר התעלה ההיקפית המערבית. הוא נתקל בהתנגדות עקשנית ביותר של האויב. הוא זינק בראש לוחמיו אל תוך התעלה העמוקה והצרה, אשר היקשתה ביותר על ההתקדמות של הלוחמים. הוא נוכח לדעת, שמתוך התעלה לא ניתן לראות מאומה. היה הכרח להעלות מישהו מעליה שישמש לאבטחה, תצפית וקשר עם הכוחות הסמוכים. צוריאל היה הראשון, שביצע משימה זאת. הכוח טיפס בתעלה עד סמוך לצומת הפצועים. בשלב זה אזלה התחמושת לצוריאל. ניר פקד על נפתלי המקלען לעלות במקומו. נפתלי התקדם עד שנפגע וטופל בידי החובש יגאל ארד. בצומת הפצועים פגש כוח ניצן שמנה ששה לוחמים באנשיו של יואב צורי. שבעה מהם הצטרפו לניר. לוחמיו של ניר ניצן התקדמו בתעלה המערבית ודרכו בדרכם על גוויות של ירדנים. העמדות שבמעלה הגבעה חסמו את ההתקדמות ביריות מקלעים. ניר ביקש משני המקלענים שבחבורה, איתן נאוה וישראל צוריאל, לכוון את מקלעיהם אל מחוץ לתעלה ולירות אל העמדות. ההתקדמות היתה איטית וקשה. כל שלושה מטר ניצב בונקר חדש, מאויש בלגיונרים שירו אש צפופה וזרקו רימונים. נותרו תשעה לוחמים, מהם שלושה עוזיסטים. כיוון שהירדנים זרקו רימונים לתעלה פקד ניר על איתן נאוה לצאת מחוץ לתעלה. איתן לא היסס אף לרגע, קפץ, והחל לנוע חשוף לאש, שהומטרה עליו מכל הכיוונים. הוא ירה צרורות ארוכים ומדויקים וחיפויו איפשר את טיהור הבונקרים. לבסוף נפגע בראשו ונהרג. צוריאל החליף את איתן, עלה על שפת התעלה, השתרע והחל לחפות.
הכוח של ניר המשיך לטהר את התעלה ביסודיות, כשהו'א מחסל 25 לגיונרים. כאשר הגיע ניר קרוב ל"בונקר הגדול", יצר קשר עין וצעקות עם דני ודודיק, שהיו ליד "בונקר הבלוקים", ממזרח, ועם עופר פניגר, שהיה צפונית לו בתעלה ההיקפית.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.