בשלב זה נותרו בצפון הגבעה 11 לוחמים ירדניים. שלושה מהם "בבונקר הגדול", והשאר, ובתוכם המ"פ ואחד הממ"ים, מעט מזרחה. מתוך השמונה היו שני הקצינים ושני חיילים פצועים. בהנהגת המ"פ הצליחה הקבוצה להיחלץ ולסגת במדרון לעבר תל שועפט. במהלך הנסיגה נפגעו עוד שני חיילים.
"הבונקר הגדול" היה עמדת מק"כ מחופרת היטב, בשיפוליה המערביים של הגבעה. בתוך בתעלה ההיקפית המערבית. גגו היו חיפוי בטון מעל התעלה. קירות הבונקר היו בטון מזוין בעובי 40 ס"מ. הבונקר היה בנוי חדר בתוך חדר. הלגיונרים, שהיו מבוצרים בעמדה, ישבו למעשה בתוך בונקר מבוצר בבונקר נוסף, כאשר כמות הנשק והתחמושת שעמדה לרשותם היתה רבה. יקי חץ (חיימוביץ) הפך להיות חוד המחלקה של יורם אלישיב, לאחר שזה נהרג, וצביקה מגן, מפקד כיתת המא"ג, תפס את מקומו. יקי התקדם בתעלה ההיקפית מצפון לדרום, לכיוון "הבונקר הגדול" (הכוח של ניר התקדם באותה תעלה היקפית ממולו מדרום לצפון). בשלב מסוים, בעודו מחליף מחסניות, עברו אותו צביקה מגן וחייל נוסף. יקי עצמו חזר מעט אחורנית אל בונקר שחיסל קודם לכן, והחל לחטט בארגזי התחמושת הרבים במטרה להצטייד ברימונים. כאשר חזר יקי אל התעלה ההיקפית הוא היה חמישי בתעלה. תוך זמן קצר מצא עצמו ראשון, לבד, כ-13 מטר מפתח שחור של בונקר ירדני. לפניו שכב צנחן הרוג (מיכאל גרטנר) ולפני הצנחן ההרוג קרס צנחן נוסף, הרוג אף הוא. היה זה צביקה מגן. יקי הבחין בבוזקאי ירדני פצוע, שניסה לקום מולו עם רובה מכודן וירה בו. כוח שלנו, שהיה בסמוך, זרק לעברו רימונים. יקי צעק לעבר פינק, שהיה באותה עמדה, שלא יזרוק עליו רימונים, שעה שהוא יציץ לעבר הפתח השחור. אך בשעה שיקי הציץ, זרקו הירדנים רימון. יקי קפץ לעמדה וכך חזר הדבר כמה פעמים -- יקי מציץ והירדנים מקדמים את פניו ברימון. בין הרימונים הבחין יקי בדני המ"מ, שהתקדם אף הוא אל עבר "הבונקר הגדול". דני נפצע וחזר לאחור. לאחר כמה רימונים חדלו הירדנים. כשהתפזר העשן הבחין יקי, כי הפתח השחור הינו כיסוי בטון מעל התעלה, כשהפתח של הבונקר נמצא מצד ימין. יקי חשש בתחילה, כי זורקי הרימונים הם חבר'ה שלנו, המתקדמים ממול כדי להתחבר איתנו. הוא צעק את הסיסמה: "חוד חנית", אך הם ענו לו בצרורות. בשלב זה הגיע דוד שלום. יקי הסביר לו את מצב העניינים ואז הגיע חייל שלישי, יהודה קנדל. זה זחל באומץ-לב מעל פתח הבונקר, הכניס לתוכו רימון, קפץ לתעלה והמשיך. לאחר ההתפוצצות פרץ דוד שלום וירה צרור לתוך הפתח. אך היריות נמשכו. יקי החליט להיכנס ללא יריות אך בזהירות. הוא נתקל בחייל ירדני. הם ירו יחדיו מטווח אפסי, והירדני נפגע. כך גילה יקי את סוד הבונקר הכפול. הסתבר, שהירדנים היו מוגנים בתוך חדר נוסף. הוא צעק לדוד שלום שיישאר במקומו ולא יעבור מול הפתח. בינתיים זיהה יקי לוחמים נוספים. מאחוריו הגיע יורם פלר עם בזוקה. הוא ירה שתי פצצות, שגירדו מעט את הבטון המזוין. יקי הבחין באחד משני הטנקים, שהסתובבו על הגבעה. ניסיונו לצודד את התותח כלפי מטה אל עבר הבונקר עלה בתוהו. בשלב זה הגיע המ"מ, עופר פניגר, שטיהר את התעלה מכיוון צפון לדרום. יקי שאל אותו אם יש לו חומר נפץ, ועופר מסר לו שקית של חמישה ק"ג. עופר רץ לאחור להביא עוד שקיות ויקי ודוד שלום החלו להניח את החומר. היו שם שלוש שקיות ועופר הביא גם שתי לבנות חבלה של חצי ק"ג. בסך הכל הונחו 16 ק"ג חומר-נפץ. המטען הופעל והבונקר הושמד. הבונקר פוצץ בשעה 6:15 בבוקר. עם פיצוח "הבונקר הגדול" והחבירה הפיזית בין הכוחות של עופר, צביקה, דני וניר, תם למעשה הקרב על גבעת התחמושת, עם תום הקרב על "הבונקר הגדול" התארגנו הכוחות בגבעת התחמושת לפינוי הנפגעים. אורגנו חוליות אשר סרקו את התעלות וריכזו את הפצועים לחבישה נוספת לפני פינויים. התעלות טוהרו סופית. עם זאת היה על כובשי הגבעה לנהל קרב עם מוצב גבעת המיבתר עד השעה 12:00, שעה בה כבשו כוחות מחטיבה 10 את המיתחם. בחילופי אש אלה נפל עופר פניגר. הוא היה החלל ה-21 בקרב. בלחימה נהרגו כ-70 חיילים ירדניים, לאחר שמרביתם לחמו באומץ לב ובעיקשות. הצנחנים גילו בקרב אומץ-לב עילאי, הקרבה ותעוזה. הם הביאו לידי ביטוי את ערכי הלחימה, שחונכו עליהם: דבקות במטרה, אחוות לוחמים, מנהיגות מרשימה של מרבית המפקדים ("אחרי"), התנדבות, תושייה ויוזמה וכבשו את היעד. 15 מהם עוטרו על חלקם בקרב. טוראי איתן נאוה ז"ל קיבל את "עיטור הגבורה". טוראי דוד שלום, טוראי יעקב חיימוביץ, והחובש רב"ט יגאל ארד ז"ל - קיבלו את עיטור העוז. הרופא סגן ד"ר אורי פרנד, החובש טוראי אורי ליבוביץ ז"ל, והלוחמים טוראי נפתלי כהן, סגן צבי מגן ז"ל, רב"ט אברהם קטן, טוראי יהודה קנדלי, סגן יורם אלישיב ז"ל, סרן ניר ניצן, רב"ט ישראל צוריאל, טוראי דידיה גוטאל (יהושע) וסמ"פ הטנקים סרן רפי ישעיהו, קיבלו את עיטור המופת.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.