אלבום תמונות
מה אגיד ומה אשורר
על זה הבן, עלם חמודות
יפה תואר ונפש
חם וחסון ובכל רגע חומד לצון
בעל חוש הומור מיוחד,
וכשרון משחק זאת ראה כל אחד.
בכל מקום שבר לבבות
ואותנו השאיר לאנחות.
במלאת שלושים
ואני כאן במלאת שלושים.
עם החברים ואתה מוקף פרחים.
מקריאים שירים ובחוויות נזכרים מכל רגע.
ואני שותק ושותק
ורק מתגעגע. כל כך מתגעגע.
חודשיים אחרי.
אצל כולם היד רוטטת רועדת
אבל גם כותבת
ואני, ואני חביב יקר לי
את התענוג המפוקפק הזה
אין ידי משגת.
מתחיל לכתוב והיד נעצרת
ועדיין מסרב להאמין
כי עם בני בכורי
מוצה הדין.
כל יום אני אומר אולי מחר
ואיך אוכל לכתוב עליך בלשון עבר
המילים כל כך ריקות ושדופות
ונראה שרק באו למלא את השורות.
לבדי
רק אני לבדי עמדתי היום בבית העלמין
נוגע באבן ובאצבע על שמך החרוט עובר
מתעכב על כל אות ואות במגע חוקר
מנסה להבין לעכל כיצד ואיך
הייתכן?
כן שמך הוא, יניב. שמך בן.
בנשמתי בוער
שקט רק רוח חמסין מיילל
ואני שוב מסביב לקבר מסייר
מסדר את הפרחים ובודק
אם בוער עדיין הנר.
ליל סדר ראשון.
אז מה נשתנה בן?
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות
שבכל הלילות הקראת את ההגדה בכל השפות ובכל העגות
סיפרת ושרת ללא הפסקות
והלילה הזה, הלילה הזה בן
כולו חלום בלהות.
אמא הסיטה את מבטה למדרגות
ומבעד לדמעות אותך רצתה לראות
אסף בעיניים מצועפות
אל חדרו נכנס
חרישית סוגר הוא את הדלת
ואני כפי שאתה כל כך מכיר ויודע
מסתובב נבוך וחסר תועלת
מנגב בהחבא את הדמעות
משפשף את העיניים כאילו אדומות
וליאת, וליאת הקטנה
שרק במבט היא שואלת
הערב, אצל סבתא זמירה
היא "חוגגת".
ביום השנה
אז מה יניב? מה אומר אב על קבר
בנו בכורו.
ומה תגיד אם ועל מה תלין?
איך על פרי בטנה נלחמה כלביאה?
ואיך תעמוד על המצבה המומה.
תגיד לי אתה יניב
מה אומרים ביום שכזה.
על מה מדברים ועל מה מספרים
על אהבות וריקודים
על עלמות חן ועלומים
על אהבת בן להורים
אהבת אח לאחים
על נתינה ללא מעצורים
או על חיוך מתוק לבן שיניים
שלא ימוש מעינינו כל השנים.
ביקור של החבר'ה
גם אתמול הגיעו החברים,
בעינים עצובות שוב על התמונות מסתכלים.
במבט נבוך שואלים תוהים
מחייכים, הייתכן אם כן
איך הלאה ממשיכים,
האביב הגיע, השמים כחולים
קרני השמש את הפנים מלטפים
והחב'ה את המסיבות הטיולים מתכננים.
ועוד מעט, עוד כמה שבתות
באמפי יתחיל חיים את ההרקדות.
אמא???
ואמא כיצד ואיך תבכה את בנה?
בשפתיים רוטטות, עיניים דומעות
תשאל בלבה.
יה רבון עולם
היכן הבן ולמה נאלם
כמה לילות עוד תספור
וכמה דמעות תוכל היא לעצור
כשהשמש שוקעת לאיטה
ומפיצה היא אלפי ניצוצות
לך אמא מדליקה הנרות
מוחה את הדמעות
ומחכה ללילה לחלומות.