28.11.95
(מכתב שכתב יניב לעינב)
עינב המתוקה!
היום היה לי קצת זמן אז כתבי לך שיר.
תקשיבי טוב. את מקשיבה? יופי.
זה השיר:
מנסה לישון אני כל-כך עייף,
זיכרון כואב את ליבי עוטף,
צמרמורת בגופי זורמת כמו מפל,
ועינייך נשקפות כטיפות הטל,
מתי אטעם ממתיקות שפתייך?
ואחוש בחום ליטוף ידייך.
דמעה של אכזבה זולגת מעיני,
מולי דמותך עומדת ושואלת... עד מתי?
נשמתי לוחשת לדמותך בכאב,
ששאלה זו מכאיבה לי את הלב.
נשמתי באה וחודרת לגופך,
והחושך, לאור בחדר הופך,
ערפל ורוח רבים שורקים.
ולגופך פתאום כנפי משי דקיקים,
ואת נושאת אותי, לגעת בכוכבים,
ושומרת עלי מכל בחום אוהבים
ובסוף מחזירים אותי למטה.
גופה נעלם ונשארה רק נשמה,
וכך הנשמה מלטפת ומחממת אותי ומבטיחה
שמחר היא תחזיר לי את עינב שלי.
מתוקה, אני מקוה שזה ימצא חן בעינייך.
אוהב ומתגעגע.
יניב.
לילה טוב נשמה.
28.11.95
(מתוך מכתב שכתב יניב לעינב)
נשמה אני מתגעגע אליך. את לא יכולה לתאר כמה אני מקווה שהשיר ימצא חן בעיניך.
נוני קשה לי כאן רק בגלל דבר אחד אני מפחד לאבד אותך, היום היה לי קצת זמן, אני עובד כאן במטבח קורע את התחת אבל הזמן עובר מהר, היום ישבתי וחשבתי איך את נראית והחלטתי לכתוב לך שיר וזה מה שיצא.
דרך אגב, אני לא יודע מאיפה זה בא לי - אולי בגלל שאת חסרה לי.
זה השיר:
ישנה ילד ושמה עינב,
ליבה שזור בחוט זהב,
ברק היהלום בשתי עיניה,
אבן האודם שפתותיה.
דמותה מלאכים מוקפת,
עדינה היא כפרח הרקפת,
קולה ערב כשל זמיר,
ואל ליבה אשלח שיר.
כשראיתיך ליבי נדם,
בכל גופי רתח הדם,
נשמתי נחנקה,
ומהמציאות התנתקה
ואז הייתי בדמיון,
ואת כל כך יפה,
כשאת עוברת כמו סופה,
גופך המעוצב,
רם וזקוף כמו חצב.
את כל-כך אצילה
שאת ליבי באהבה את ממלאה.
ולך אני מבטיח, שאותך לא אזניח, שלך בגעגועים לנצח, שולח לך נשיקה במצח.
נשמה אני אוהב אותך ומתגעגע מחכה למכתב ראשון. נוני אני חייב לעלות לישון השעה 22.50 וב-23.00 יש כיבוי אורות, אני מקוה שאת עוד אוהבת אותי ושתשלחי לי נשיקת לילה טוב כרגיל. בכל אופן, לך אני שולח את הלב אני אוהב אותך.
נ.ב. תשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום.
לילה טוב,
יניב