סמ"ר סטיוארט שמעון מן ז"ל

קורות חיים

בן רחל וליאונרד. נולד ביום י"ח בתשרי תשכ"ה (24.9.1964) בארצות-הברית. סטיוארט גדל והתחנך בניו יורק, שם סיים שתים-עשרה שנות לימוד. כשהיה בן ארבע ביקר לראשונה בקיבוץ עברון. ביתם של שושנה וברוך מן, דודיו, היה לו כבית. סטיוארט, ילד עליז ושובב, התרוצץ על הדשאים, אהב את המרחבים, כמו בביתו. מאז היו ביקורים נוספים. טיולים בסביבה ובארץ גרמו לו לאהוב את הנופים, בעיקר את החיים בקיבוץ עברון. סטיוארט סיכם לעצמו כי בסיום בית-הספר התיכון יעלה לישראל ויקים את ביתו. אכן בסיום לימודיו הגיע לראשונה כבוגר ושהה כמתנדב בקיבוץ עברון. הוא השתלב בחברת בני גילו והגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית. אף שהובהר לו המסלול הארוך והקשה בצה"ל ובישראל, הכרוך בלימוד שפה חדשה ובחברה סגורה שקשה להשתלב בה, לא נסוג סטיוארט מתוכניתו. הוא חזר לארצות-הברית לשהות קצרה ובחודש יוני 1984 עלה לישראל.

באמצע חודש נובמבר 1984 גויס סטיוארט לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב בחי"ר, נשלח לחטיבת גולני ויצא לטירונות חי"ר. עקב מגבלות רפואיות היה עליו לשנות מסלולו הצבאי והוא בחר להמשיך שירותו בעבודה חינוכית. הוא יצא לקורס מד"נים (מדריכי-נוער), שבסיומו קיבל דרגת רב"ט ונשלח להדרכה בבסיס האימונים הפיקודי, בתפקיד מד"ן. סטיוארט הדריך כמה מחזורים ועבר לשרת בתפקיד רס"פ בקורס מד"נים. לדברי מפקד הקורס, תפקיד הרס"פ הוא החשוב והיוקרתי ביותר בקורס. ואכן סטיוארט היווה דוגמה אישית ודמות חינוכית לחניכים. בהמשך שירותו הועלה לדרגת סמ"ר. סטיוארט בלט במיוחד במסדר הסיום שהכין. הרמטכ"ל כיבד את המסדר בנוכחותו ומול הורים וחניכים נרגשים פיקד סטיוארט על מסדר הסיום. בתום הטקס הצטלם סטיוארט עם הרמטכ"ל והתצלום נשלח למשפחה בארצות-הברית.

ביום כ"ג בסיוון תשמ"ז (20.6.1987) נפל סטיוארט בעת שירותו. הוא נספה בתאונת-דרכים בכביש עכו-נהריה. סטיוארט הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין היהודי בעיר ניו יורק. בבית-העלמין בקיבוץ עברון הוצבה מצבת זיכרון לזכרו של סטיוארט שמעון מן. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות - תמי ובאני, ואח - רוברט.

בדברי ההספד אמר מפקדו: "תמיד ניצחת את האתגרים, שהצבת בפניך. גילית תושיה ואומץ לב אישי בעצם הצטרפותך אל כוחות צה"ל. בנית נדבך נוסף וחשוב בביסוס הרעיון הציוני". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "סטיוארט ביקש לשרת בתפקיד רס"פ בקורס מד"נים. הוא נכנס לתפקידו מאוד נמרץ וגילה הרבה יוזמה. בתחילה נראה כמחמיר ומקפיד אך עד מהרה גילו החניכים כי מאחורי הנוקשות עומד אדם מבין, בעל ראיה חינוכית ודאגה אישית לכל אחד מהחניכים".

מתוך שיר שכתבה שושנה דודתו לזכרו: "שמעון ! ! ! / אומרים; 'שהמהירות היא מהשטן'. / איך זה? / שתמיד - היית איתן / ובכביש, בתאונה - הנוראה, / היית - קטן קטן. / לא יכולת לה, / לא מנעת לעוצרה. / איך זה? שתמיד - ידעת למצוא פתרון / והיית ברוך כשרון / הן בעבודה והן בעיסוקיך / המגוונים. / - במסלול הצבאי - / ידעת לנווט את טירוניך / בחן, בקור-רוח / ובאחריות. / - אהבת את חייליך - / וכשחזרת אלינו לשישי-שבת, / תמיד סיפרת, / 'שאין- בעיות'. / ופה בכביש המקולל / נתת לגורל, / לקחת אותך מאיתנו / ולקרוע אותך / ממשפחתנו".