קורות חיים
משה, בן מרים וחביב, נולד ביום ו' בתמוז תשי"ג (19.6.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "אוסישקין" בנהריה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית- הספר התיכון העיוני בנהריה.
משה היה תלמיד מוכשר ושקדן, אהוב על מוריו ועל חבריו. מטבעו היה אדיב וסובלני, חברותי ונעים-הליכות. החיוך לא מש מעל פניו כמעט, ומעולם לא ידע כעס. הוא אהב חיים, היה שרוי תמיד בשמחה, והדביק את חבריו בעליצותו. משה היה עלם דק-גזרה ויפה-תואר, ובעל בלורית שובבה. מראהו החיצוני השלים את המעלות הנפשיות שהתברך בהן. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ושמר על קשר הדוק עם בני משפחתו, שאהבוהו מאוד. בכל חופשה מהחופשות שנתנו לו בתקופת שירותו בצבא, נהג לבקר אצל אחיו ואחיותיו והרבה להשתעשע עם ילדיהם ולשמח את לבם. משה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק "סנטוריון", נתמנה טען-קשר בטנק "סנטוריון". שבועיים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נפצע ברגלו בעת אימונים - אך לא ניצל עד תום את החופשה שקיבל בגין פציעתו, והזדרז לשוב ליחידתו. כשפרצה המלחמה היה משה עם יחידתו באזור חושנייה שברמת-הגולן. ביום- הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע במהלך הקרבות המרים עם הכוחות הסוריים שפרצו לרמה, ונפל בעת מילוי תפקידו. תחילה הוכרז כנעדר ולימים נמצאה גופתו, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה ז"ל היה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. ביצע את המשימות שהוטלו עליו ביעילות ובמסירות". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי בני-משפחתו וחבריו על דמותו.