איך אפשר לראותך אחרת מאשר כחייל במדים; יפה, צוחק, עליז, מתחכם עם כל אחדו איך אפשר לראותך ירוי בתוך תעלה, כאשר הדמות מצטיירת בצבעים עזים של עיניים ירוקות, תלתלי זהב ושיזוף עמוק?
איך אפשר לעמוד ליד קבר רענן ולא לראות נער רוכב על סוס בשדות חמדיה, או אב המנסה בכל כוחו להדביק את בתו בצחוקו העז ?
חייל באת אלי וחייל הלכת ממני. בלב הנגב נפגשנו, ומאז לא נפרדנו. ,השתלבת יפה בנופה של בית-שאן וביתך - חמדיה, שכה אהבת.
וכשאהבת - לא היתה דומה אהבתך לשום אהבה או רגש בעולם.
דברים רבים אהבת - את הצבא, את חמדיה, את עבודתך בבקר, את הוריך ואחיך ילדתך ואשתך.
אהבת - ללא גבול ומבלי שום סייג אהבת - ללא מעצור ומבלי שום ויתור - בעקשנות, בעוז, בחום, בכל החום שלב פועם מסוגל לאצור בקרבו.
שלומיק שלי - ילד באת אלי, אך עם צאתך לקרב האחרון - בגרת. אב נפלא היית, חבר נאמן, אח טוב, בן מסור ובעל אוהב.
מכתביך מצופי הגעגועים לא השאירו ספק בלבי - אתה רוצה להילחם, להחזיר להם כגמולם, להשיב הצדק על כנו. אך גם - לחזור חי, שלם, אל חיק משפחתך אל ההתחלות ,היפות שלא נגמרו, אל החיים הממשיכים לזרום בתמול שלשום ואל
האהבות הגדולות שלא חדלו ושמצידנו לא יחדלו לעולם.
שלומיק - אין ספק בלבנו - אתה חזרת. בדמות בתך הצוחקת כמוך, בדמות - ירושלים הקדושה למענה נלחמת ;
אתה עוד תחזור בדמות בנך שלך, שלא יצטרך לשפוך דמו בעבור חירות ובטחון.